סמנדוייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופטת מ' קסלסי), אשר הרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט קמא פסל את רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של 28 חודשים, הטיל עליו קנס בסך 2,000 ₪ ופסילה על תנאי.

בית המשפט קמא הרשיע את המערער לאחר שקבע, כי ביום 4.4.09 בשעה 04:56 נהג בכביש בגין בעת שהיה שיכור, כאשר בדיקת הינשוף הראתה 335 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, שהינה כמות העוברת את המידה המותרת.

שלא כרגיל, פתח ב"כ המערער את טיעוניו בערעור בהתייחסות לעונש.

ב"כ המערער טען, כי אילו היה המערער מגיע להסדר טיעון עם המשיבה, הוא היה מקבל עונש קל יותר וזאת מאחר שמדובר בתיק שכתב האישום בו בוטל על ידי בית המשפט לתעבורה ורק לאחר מתן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי (עניין עוזרי), חודש כתב האישום. לטענת ב"כ המערער, המשיבה הגיעה להסדרי טיעון מקלים עם נאשמים במקרים דומים.

בעניין זה אין למערער ולבא כוחו להלין אלא על עצמם ומכל מקום, לא ניתן היום, בערכאת הערעור, לרפא את אי הסכמת המערער ובא כוחו להגיע להסדר טיעון, על ידי חריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

אשר להכרעת הדין, לא ברור לי על מה בדיוק מלין ב"כ המערער. המערער טען, כי למרות שבכתב האישום צויין העד אייל הרוש כעד תביעה, אשר היה מתנדב בעת האירוע, ומילא טפסים כמו בדיקת מאפיינים ודוח עיכוב, הרי שעד זה לא הגיע לבית המשפט, כך טען, עקב מחדלי המשיבה.

ואולם, בעניין זה, בית המשפט נעתר דווקא לבקשת ב"כ המערער וסרב לבקשת הדחייה מטעם המשיבה ואף סירב לקבל את המסמכים שערך אייל הרוש ללא נוכחות העד.

ברור, כי לב"כ המערער קמה הזכות להזמין את העד אייל הרוש כעד מטעם ההגנה, אך מסיבותיו שלו הוא לא עשה כן. מכל מקום, בית המשפט קמא לא קבע ממצא כלשהו לחובת המערער בגין אי התייצבותו של אייל הרוש לעדות.

ב"כ המערער ירה, לכל הכיוונים ואף טען בסיכומיו בערכאה הקודמת, כי המערער לא נהג ברכב ורק לאחר שהוצג בפניו ת/4, בו הודה המערער, כי הוא שנהג ברכב, חזר בו בסוף סיכומיו מטענה זו.

יתרה מזו, לב"כ המערער הומצאה תעודת עובד ציבור בדבר תקינות מכשיר הינשוף, אך ב"כ המערער הודיע, כי הוא מוותר על חקירת עורכו.

לפיכך, תמוהה בעיני טענתו של ב"כ המערער, לפיה לא הוגשה תעודת עובד ציבור בדבר תקינות המכשיר.

בית המשפט קמא קבע, כי בדיקת הינשוף הייתה תקינה וקיבל כמהימנה את עדותו של המפעיל ליאור אוקנין.

לא זו אף זו, הן המערער והן שניים מנוסעיו, לא הוזמנו כלל להעיד מטעם ההגנה והימנעות זו משמשת חיזוק למשקל הראיות של התביעה (ראה סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).

לעניין העונש, לא למותר לחזור ולהזכיר, כי קיימת חובת פסילה למשך 24 חודשים. העונש שהוטל על המערער אינו חורג ממתחם הסבירות ואינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: