סמכותו של בית משפט לענייני משפחה להעניק סעד שלא נתבע

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה מיום 28/11/16 בתמ"ש 38144-10-15, אשר קיבל את בקשת המבקש לביטול חיובו במזונות זמניים לטובת המשיבה בסך של 3,000 ₪ לחודש, אולם באותה נשימה הוסיף וחייבו לשלם את אותו סכום מזונות זמניים, שלא מכוח חיוב במזונות אלא על חשבון האיזון הרכושי הצפוי להיערך בעתיד לבוא בין הצדדים.

2. נתבקשה תשובת המשיבה והיא הוגשה. הצדדים הוזמנו לדיון ליום 8/2/17 אך בקשו בהסכמה לדחות דיון זה למועד מאוחר יותר. בהמשך, התייצבו הצדדים לפני ביום 23/3/17 והשלימו את טיעוניהם. בהמשך לדיון הוגשו הודעות מטעם הצדדים, תחילה עדכון מטעם המבקש בדבר דחית ערעורה של המשיבה לפני ביה"ד הרבני הגדול על החלטת ביה"ד האזורי המחייבת אותה בגט. כמו כן הוגשה מטעם המשיבה, הודעה על הסכמתה לביטול החלטת בית משפט קמא, תוך הצבת תנאים שונים שמחמת התנגדות המבקש במסגרת תגובה שהגיש, לא ראיתי להתעכב על תוכנן.

3. העובדות הרלבנטיות לבקשה

• המבקש והמשיבה (להלן: "בני-הזוג") נישאו זל"ז כדמו"י בספטמבר 1986.

• מנישואיהם נולדו לבני-הזוג ----- בנות (כולן בגירות): ------

• יחסי בני-הזוג נקלעו לסכסוך קשה במהלך שנת 2015, והם נפרדו זמ"ז לאחר כמעט  30 שנות נישואין, כאשר המשיבה עזבה את הבית בחודש מאי 2015.

• ביום 20.10.15, הגישה המשיבה לבית משפט קמא תביעה למזונות אישה (תמ"ש 38144-10-15) ותביעה רכושית שהוכתרה במהותה כך: "רכושית, פסק דין הצהרתי, נקיטת אמצעים לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון" (תמ"ש 38116-10-15).

על הקשר בין מהות התביעה לבין ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, ארחיב להלן.

• באשר לתביעת המזונות, ביום 29.2.16, פסק בית משפט קמא מזונות זמניים למשיבה בסך של 3,000 ₪ לחודש. בית משפט קמא נימק את פסיקת המזונות הזמניים בכך שעם עזיבתה של המשיבה את הבית, חדלה היא לעבוד בעסק המשפחתי ואין לה כל הכנסה. בית משפט קמא קבע: "בנסיבות אלה וע"מ לאפשר למבקשת לשקם את חייה אני מורה על פסיקת מזונות זמניים בסך של 3,000 ₪ בחודש...".

• תהום פעורה בין הצדדים בכל הנוגע לתביעה הרכושית שהגישה המשיבה. העילה עליה משתיתה המשיבה את התביעה נוסחה על ידה בהאי-לישנא: "הצדדים ניהלו במהלך הנישואין משטר רכושי משותף, גם אם לא תמיד הקפידו פורמאלית על שיתוף פורמאלי בכל, הרי שהם ביטאו את רצונם לשתף זה את זו בהכנסותיהם, בהוצאותיהם וברכוש המשותף שנצבר במהלך חייהם המשותפים" (סע' 33 לכתב התביעה).