סמכות עניינית בתביעה למתן צו הריסת מקרקעין

חברת בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה תביעה בהליך של ב"סדר דין מהיר" כנגד מעאמרה סלוא (להלן: "הנתבעת") לתשלום 1,518 ש"ח בגין אי תשלום בעבור שירותי אינטרנט וטלפון קווי.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי יש לדחות על הסף את התביעה לאור העובדה כי חובה שולם. התובעת הודתה כי החוב שולם אולם טענה כי על הנתבעת לשאת בעלות שכ"ט עו"ד והוצאותיה בגין ההליך. דרישתה זו של התובעת סורבה ע"י הנתבעת מאחר ולגישתה לא הייתה עילת תביעה מלכתחילה.

לגישת הנתבעת לאחר הפסקת השירות מיוזמתה עם התובעת בחודש 07/07 שלחה התובעת "בקשה להסדר חוב" לגבי דמי השימוש לחודש 07/07. הנתבעת טוענת כי עוד באותו היום בו נתקבלה הדרישה (22/09/07) הסדירה את התשלום ומשכך לא קיים כל חוב ולא הייתה כל עילה להגשת התביעה.

התובעת טענה כי בטרם הוגשה התביעה שלחה מכתב התראה אשר לא זכה לכל תגובה מצד הנתבעת.

לאחר המצאת כתב התביעה יצר קשר ב"כ הנתבעת וטען כי הנתבעת שילמה את החוב בטרם הוגשה התביעה כנגדה. בתחילה התקבל העתק בלתי קריא המעיד לגישת הנתבעת על תשלום משכך נתבקשה הנתבעת להעביר העתק ברור. לאחר שהתברר כי החוב אכן שולם. ביום 26/06/08 הגישה התובעת בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות

ביום 26/06/08 ניתן פס"ד בו קבעתי: " הנני דוחה את התביעה". במכוון לא התייחסתי לשאלת ההוצאות.

ביום 17/08/08 הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה. לאחר שניתנה זכות תגובה ולאחר שעיינתי בטיעוני התובעת ניתנה החלטה ביום 11/08/08 לפיה: " אינני רואה מקום לבטל את החלטתי מיום 26/06/08 גם במכתבו מיום 07/05/08 כל שביקש ב"כ המבקשת הוא סגירת התיק וכן זה נעשה." ביום 17/08/08 הגישה הנתבעת בקשה להבהרת החלטה וכן לקיום דיון בבקשה לעניין ההוצאות. לאחר קבלת תגובת התובעת ניתנה החלטה לפיה מוצע לצדדים להגיע להסדר ביניהם בעניין שאלת ההוצאות ובמידה ולא תהייה הסכמה יגישו תאריכים מתואמים לדיון בנושא זה.

ביום 10/12/08 התקיים בפני הדיון עפ"י בקשת ב"כ הנתבעת. ב"כ הנתבעת הלין על כך כי התובעת מיהרה להגיש תביעה בטרם ערכה בירור מקיף. ב"כ הנתבעת טען כי הגיע מנצרת ומשכך ביקש הוצאות בגין הגעתו לדיון. ב"כ התובעת טען כי ב"כ הנתבעת בחר להגיע מנצרת לשם דיון בשאלת ההוצאות וזאת לאחר שניתנה החלטה על דחיית התביעה. יתירה מזו, ב"כ הנתבעת כלל לא המציא תצהיר מטעם הנתבעת. לגישתו לאחר שהובהר כי החוב שולם  הסכימה התובעת למחוק את התביעה.

תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע ועיין בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן צו להוצאות.

בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830). וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו.

מדיניות שיפוטית ראויה צריכה להיות מכוונת לסיים ההליכים בשלבים המקדמיים ביותר. פסיקת הוצאות כנגד מי שמוכן לחזור בו מתביעתו, יוכל לגרום להרתיע מהסכמה לחזור מתביעה שסיכויי ההצלחה נראים לא גדולים בעיני בית המשפט ובסופו של דבר להמשך ניהול דיוני סרק אך ורק בגלל שאלת ההוצאות. בשקילת השיקולים במערכת עמוסה כמו מערכת המשפט עומד בפני השופט לא רק האינטרס של הצדדים להליך אלא גם האינטרס הציבורי של מניעת ריבוי התדיינויות. מניעה זו תיעשה על ידי הפעלת הכלל של "מודה ועוזב ירוחם" (משלי כ"ח וג') ומתן אפשרות לתובע מוסדי, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לחזור מהתביעה בשלב מוקדם ובטרם התקיים אף דיון.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בגין הוצאות הגשת התביעה.

לאור נסיבות העניין ולפנים משורת הדין אינני קובע צו להוצאות לעניין הדיון בפני .

12937

54678313

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, י"א בטבת, תשס"ט (7 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.