סמכות עניינית - ענייני רכוש

א.        הצגת הסוגייה שבמחלוקת:

1.         בעל מגיש לבית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין כרוכה כנגד אשתו ובמסגרתה מבקש מבית הדין לדון במכלול ענייני הרכוש, לרבות בעניינה של דירה שנרשמה על שמו ונרכשה על ידו בטרם נישואי הצדדים.

2.         לא חולפים אלא 20 ימים מעת הגשת תביעת הבעל בבית הדין הרבני והאשה מגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ועותרת לפסק דין הצהרתי שיקבע, כי היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה וכי היא זכאית לדמי שימוש בה.

3.         הבעל עותר למחיקת התביעה על הסף מטעמי "חוסר סמכות עניינית" ואילו האשה סבורה, כי העניין לא נכרך במפורש במסגרת התביעה הכרוכה בבית הדין הרבני ועל כן אין להיענות לבקשה. לחילופין, טוענת האשה, בהסתמך על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה בת"א, כי יש להורות על עיכוב בירור התביעה מטעמי "כיבוד הדדי בין ערכאות" ולא להורות על מחיקתה. עם מי הדין וכיצד יש לנהוג?

ב.         העובדות הרלבנטיות:

4.         בני הזוג ש. (להלן יכונו בעלי הדין בהתאמה : " הבעל" ו-" האשה") נישאו ביום 5/7/1992 וכתוצאה מנישואין אלו נולדו להם 3 ילדים, כולם קטינים כיום.

5.         בין הצדדים התגלעו מחלוקות עמוקות בענייני הזוגיות וההורות ובמהלך חודש ספטמבר 2010 עזבה האשה את דירת המגורים ועברה להתגורר ביישוב אחר.

6.         ביום 8/12/10 הגיש הבעל "תביעת גירושין כרוכה" לבית הדין הרבני האיזורי בחיפה ובה ביקש מבית הדין לדון בענייני הרכוש של בני הזוג, כאשר בגדר "רכוש" זה ציין הבעל 5 נכסי מקרקעין בסה"כ בתור "רכוש הצדדים" ועתר, כי ביחס לדירה אחת הנמצאת ברחוב פלוני בעיר אלמונית (להלן : " הדירה"), ייקבע כי מדובר ברכוש ששייך בלעדית לו ואילו ביחס לשאר הדירות תיעשה חלוקה שוויונית בין בני הזוג (סעיף 20ח' לכתב התביעה בבית הדין הרבני).

7.         האשה הגישה כתב הגנה בבית הדין הרבני וטענה, כי הדירה נרכשה בסמוך לפני נישואי הצדדים וכי מדובר בחלק מהרכוש המשותף (סעיף 6 לכתב ההגנה). האשה טענה עוד, כי לבית הדין הרבני האיזורי בחיפה אין סמכות להידרש ל"תביעה הכרוכה" שהגיש הבעל הואיל והתביעה אינה כנה, הואיל והבעל מעוניין לנשל האשה מזכויותיה בדירה ולחסום דרכה להגיש תביעה מטעמה לבית המשפט לענייני משפחה (סעיפים 19-25 לכתב ההגנה בבית הדין הרבני).

8.         חרף כל טענותיה אלו, הודיעה האשה בסעיף 26 לכתב ההגנה מטעמה, כי היא נכונה להסכים (על תנאי) לסמכותו העניינית של בית הדין לדון בחלוקת הרכוש, כאשר אין בהסכמה זו כדי לתת לבית הדין סמכות לדון בשלילת זכויותיה של האשה בדירה, הואיל ובעניין זה הגישה תביעתה שבכותרת לבית משפט זה.

9.         בסיפא לכתב ההגנה מטעמה ביקשה האשה מבית הדין הרבני לקבוע, כי השיתוף בנכסיהם המשותפים של הצדדים יפורק בכפוף להתחייבויותיהם המשותפות, ללא שאוזכר עניין הדירה וללא שחזרה האשה על הטענה, כי הסכמתה לסמכות בית הדין הינה סמכות מותנית (סעיף 29 לכתב ההגנה בבית הדין הרבני).

10.        ביום 28/12/10 הגישה האשה התביעה שבכותרת לפתחו של בית משפט זה ובמסגרתה טענה, כי הדירה הינה רכוש משותף וכי יש ליתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה בלשכת רישום מקרקעין וכן כי היא זכאית לדמי שימוש בגין דירה זו.

11.        ביום 12/1/11 עתר הבעל למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולאחר שנתקבלה תגובת האשה, קבעתי כי הבקשה תידון במהלך הדיון. במהלך הדיון שנערך היום, חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם.

ג.         טענות הבעל:

12.        הבעל עותר למחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ; לגבי דידו, הוא כרך כדין, בכנות ובתם לב את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין. הוא פירט את מכלול נכסיהם של הצדדים לרבות הדירה וטען טענה לגיטימית לפיה מדובר ברכושו הפרטי הואיל והדירה נרכשה בטרם נישואי הצדדים זו לזה.

13.        הבעל הוסיף עוד, כי האשה הסכימה לסמכות בית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש, למעט בענייני הדירה וכי מדובר בפיצול מיותר של הסמכות שלא ניתן להיענות לו ואשר נתבקש בחוסר תם לב מצדה (סעיפים 9, 12-14 לבקשה ודברי ב"כ הבעל בדיון שנערך היום בעמ' 2 שורות 9-12 לפרוטוקול).

14.        עוד טען הבעל, כי ככל שבית הדין יקבע כי הוא המוסמך להידרש לענייני הרכוש, הרי גם עניין הדירה "ייבלע" במסגרת ההכרעה הרכושית ולא ניתן להוציא עניין זה מכלל העניינים הרכושיים, מה גם שהדבר חותר תחת העיקרון של כיבוד הדדי בין ערכאות.

ד.         טענות האשה:

15.        האשה התנגדה למחיקת התביעה על הסף וטענה, כי התביעה הכרוכה של הבעל כפי שהוגשה בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה, אינה כרוכה כדין ומטרתה לנסות, בין היתר, לגזול את זכויותיה של התובעת בדירה שבמחלוקת (סעיף 20 לתגובת האשה). מכל מקום טען ב"כ האשה, כי מסר הסכמה על תנאי לסמכות בית הדין, כאשר התנאי הוא שעניין הדירה שבמחלוקת יידון בידי בית משפט זה.