סמכות לדון בתביעת גירושין כשהבעל מתגורר בחו''ל

הצדדים נישאו כדמו"י בישראל בתאריך ב' באלול תשנ"א (12.8.1991) ומתגוררים בבלגיה. הבעל יליד בלגיה ובעל אזרחות בלגית. האישה ילידת הארץ ובעלת אזרחות ישראלית. לאחר המעבר לבלגיה קיבלה האישה גם אזרחות בלגית.

לצדדים ארבעה ילדים משותפים, שניים קטינים - [ד'] נולד בשנת 2000, ו[א'] - נולדה בשנת 2009, ושתי בנות בגירות - [ש'] ילידת 1992, ו[ת'] שכבר נשואה ואם לילדים.

בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ח (15.10.2017) בזמן שהותם של הצדדים בארץ הגישה האישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני כנגד הבעל וכרכה עמה מזונות אישה מזונות ילדים הסדרי ראיה ורכוש.

במקביל הגישה בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הבעל מחשש שיסע לחו"ל וימנע ממנה גט פיטורים כדמו"י ובכך ישאיר אותה עגונה.

בית הדין נעתר לבקשת האישה וכנגד הבעל הוצא צו עיכוב יציאה ולצדדים נקבע תאריך לדיון בעניין.

הבעל באמצעות בא כוחו הגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה בטענה שבית הדין נעדר סמכות לדון בעניין בני הזוג.

בתאריך כ' בחשוון תשע"ח (9.11.2017) התקיים דיון בעניין בני הזוג ובראשית הדיון נשמעו טענות הצדדים בעניין סמכות בית הדין. בא כוח הבעל חזר על טענתו כי בית הדין נעדר סמכות ואינו יכול לדון בעניין של שני בני זוג אשר הינם אזרחי בלגיה. לבעל עצמו אין בכלל אזרחות ישראלית, מקום המגורים ומרכז החיים של בני הזוג בבלגיה, ומשכך בית הדין נעדר סמכות לדון בעניין גירושי הצדדים.

כנגדו טען בא כוח האישה שהסמכות נתונה לבית הדין. בני הזוג נישאו בארץ, האישה בעלת אזרחות ישראלית, בני המשפחה של האישה והורי הבעל גרים בארץ, בני הזוג נמצאים בארץ מספר פעמים רב בשנה ולהם אף דירה הרשומה על שם הבעל בנתניה.

על הטענה שלבעל דירה על שמו בנתניה השיב בא כוח הבעל וטען שהדירה היא דירת מלון שנקנתה על ידי הורי הבעל ונרשמה על שם הבעל לצורכי מס בלבד. הורי הבעל הם אלו שעושים בה שימוש ולהם זכות מגורים בדירה עד סוף ימיהם.

בית הדין בהחלטת ביניים קבע שהסמכות נתונה לו, ונימק את דבריו בקצרה. לקמן יובאו כלל הנימוקים בעניין הסמכות.

הסמכות ההלכתית

נפתח ונאמר שלכאורה לבית הדין אין כלל סמכות הלכתית לדון במקרה דנן שהרי נפסקה הלכה ברמ"א וכן המנהג הרווח שבכל מקום שיש מחלוקת בין התובע לנתבע על מקום הדיון - הלך אחרי הנתבע וזה לשון הרמ"א (חושן משפט סימן י"ד סעיף א'):

"התובע צריך לילך אחר הנתבע, אם הוא בעיר אחרת, אף על פי שבעיר התובע הבית דין יותר גדול"

לכאורה בנידון דידן שמקום המגורים של שני הצדדים הוא בבלגיה, הדיון אמור להתבצע בבית הדין בבלגיה, ולבית הדין בארץ ישראל אין כלל סמכות הלכתית לדון בעניינם.

עם זאת בנידון דידן כפי שנכתוב בהמשך יפים דברי הרמ"א בסוף הסעיף שכתב וזה לשונו:

"עשיר מוחזק ואלם בעירו, מוציאין אותו לדון בעיר אחרת, אף על פי שהב"ד שבעירו יותר גדול".

ועיין שם באורים (ס"ק ט"ו) ש'אלם' - לאו דוקא, אלא כל שהוא גדול בחכמה ומעלה ואפילו הוא צדיק אלא שסרים בני העיר למשמעתו, יכול התובע לדון מחוץ לעירו מחשש שיטו את הדין.