סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה להחזרת ילדים חטופים לגיברלטר

בית המשפט למשפחה דחה בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, בתביעה להחזרת ילדים חטופים לגיברלטר, שאינה חתומה על האמנה בנושא זה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

המסגרת הדיונית

לאחר קביעת המותב בבקשה זו הגישה עו"ד ש' דרורי-סאלם בקשה לקביעת הבקשה בפני מותב תלתא, מן הטעם כי למעשה מדובר למעשה במשמרת ולא חטיפת ילדים. יובהר, כי תביעת האשה הינה ל "החזרת ילדים חטופים, צו הביאס קורפוס", והסעד המבוקש בסופה הינו, להורות על החזרת שני הילדים לידי אמם בגיברלטר. יוצא, איפוא, שהתביעה שלכאורה נכנסת הוא לגדר סעיף 37(ב)(6) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, אלא שאין מדובר בערעור על פסק הדין אלא על החלטת ביניים בנושא הסמכות העניינית מהטעמים שיפורטו בהמשך, ולפיכך יחול סעיף 37(ג) לחוק. מכל מקום, בישיבה מיום 30/4/04 הסכימה עו"ד ש' דרורי-סאלם שהבקשה תידון בדן יחיד, ולפיכך אני פטור מלהכריע בנקודה זו.

החלטת בית המשפט קמא

בית המשפט למשפחה (כב' השופט מ' הכהן) קבע, כי אין לדחות את התובענה על הסף מן הטעם של חוסר סמכות עניינית, בהחלטה מקיפה ומנומקת שתמציתה הינה שהסמכות ניתנה לבית המשפט למשפחה וזאת משני נימוקים עיקריים.

האחד, אין מדובר בתביעת משמרת, ולכן הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פס"ד בזמנו ע"י בית הדין הרבני, אינו מעניק לביה"ד הרבני סמכות ייחודית לדון בה.

השני, הלכת "פלמן" (בג"צ 8470/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד נ"ז(2), 118) אינה ישימה למקרה הנדון, שכן זו חלה במקרה של סמכות מקבילה לשתי הערכאות, ובמקרה הנדון נושא חטיפת ילדים הינו בסמכות ייחודית של בית המשפט למשפחה.

העובדות הנחוצות לבקשה

1.         הצדדים נישאו בבריטניה, לאחר מכן חיו בישראל. הם התגרשו זו מזו משנת 2000 (בנישואים אזרחיים באנגליה ב-8/2/00 ובגירושין כדמו"י ב-17/9/00). הצדדים חתמו ביום 26/12/00 על הסכם גירושין שאושר ע"י בית הדין הרבני בירושלים, שנתן לו תוקף של פסק דין. ההסכם קובע, בין היתר, כי:

 " הילדים יהיו בחזקת האב, בכפוף לביקוריהם אצל האם ..., מקום מגורי הילדים יהיה בגיברלטר, הילדים ישהו עם אביהם בגיברלטר שם יתחנכו על ערכי התורה והיהדות ויקיימו אורח חיים דתי וילמדו במוסדות חינוך דתיים".

            מספר חודשים לאחר שלהסכם ניתן תוקף של פסק דין, עבר האב עם הילדים להתגורר בגיברלטר, ומספר חודשים לאחר מכן, גם האם עברה לשם. בני הזוג ניסו לשקם את היחסים ביניהם, התגוררו ביחד תקופה מסוימת, אך ניסיון זה לא צלח. ביום 14.11.02 הגישה האם תביעה למשמורת משותפת בבית המשפט בגיברלטר. הנתבע - האב, לאחר שהחלו ההליכים בבית הדין בגיברלטר, ולאחר שקיבל הזמנה לדיון שנקבע בגיברלטר ליום 15/1/03, נסע עם הילדים לישראל, ולטענת האם מבלי שיידע אותה על כוונתו זו.

            עוד יצוין, כי המבקש הנו יליד גיברלטר ובעל אזרחות כפולה, בריטית וישראלית. בהזמנה לדיון הנ"ל בגיברלטר נאמר:

"complaint has this day been made to me the undersigned"...

removed the children of the marrige namely S.M.B... and E. B. ... from her care and control in 2002 and took the said children into his sole care without the consent of the complainant and has refused to return the children voluntarily and/or allow her reasonable access to the children:

Wherefire the complainant for an order pursuant to section 15 of the Minors ordiance in the following terms:

1.   control of the children.

2.   such order relief as the court fit.

3.   The costs of this application be paid by the defendant".

קודם לכן בוצעו פעולות בעניין הטיפול בילדים מתוקף צוי בית המשפט, וביהמ"ש, שם, קבע: