סמכות בית הדין לדון בפירוק שיתוף בדירה

• ביום י"ח תמוז תשס"ד (7.7.04) ניתן על ידינו פסק דין לגירושין, בו חייבנו את האשה לקבל גט לאלתר, והורינו על מכירת דירת הצדדים כפנויה וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים לאחר ניכוי החובות שעל הדירה.
• האשה הגישה ערעור על פסק הדין בענין מכירת הדירה, בטענת חוסר סמכות. האשה ביקשה בבית הדין הרבני הגדול "להקפיא" את הערעור כדי לאפשר לה לפנות אלינו על מנת שנדון בנושא הסמכות. הצדדים ובאת-כוח האשה הופיעו בפנינו ביום י"ז חשון תשס"ה (1.11.04). החלטנו כי החלטה לענין הסמכות תינתן לאחר קבלת תגובת הבעל, שביקש להתייעץ תחילה עם עורך דינו, שלא נכח באותה ישיבה. קיבלנו את תגובת ב"כ הבעל שחזר על עמדה שכבר הגיש לענין זה ביום 1.9.04.

טענות הצדדים

• ב"כ האשה טוענת כי לא היה מקום שנפסוק בענין הדירה, מאחר והסמכות לכך נתונה לבית המשפט לעניני משפחה בנצרת, שם הגישה האשה תביעת רכוש נגד הבעל עוד ביום 17.12.00, ופסק הדין שם ניתן ביום 25.3.03. לטענת האשה, כריכת הרכוש לא היתה כדין, מאחר שהבעל לא התכוון מלכתחילה כי בית הדין ידון בענין הדירה, וההתייחסות אליה בכתב התביעה של הבעל נועדה רק לשם הפעלת לחץ על האשה ואין היא כריכה מפורשת. ב"כ האשה מבקשת שנגיע למסקנות אלו על סמך שלושה: אחד, ביום בו הוגשה תביעת הגירושין לבית הדין שלח ב"כ הבעל מכתב לב"כ האשה בו הציע כי האשה תרכוש את הדירה, שאם לא כן יפנה לבית המשפט. שנים, הבעל הגיש תביעה כספית לבית המשפט בה תבעה מהאשה תשלום דמי מדור. שלושה, ביום 19.4.04 בדיון מקדמי בבית המשפט בתביעה הכספית של הבעל ניתנה החלטה של בית המשפט בהסכמת הצדדים למנות אקטואר ושמאי לצורך הערכת דירת המגורים ורכוש הצדדים.
• ב"כ הבעל משיב, כי האשה נוהגת בחוסר תום לב, כאשר בשעה שהיא טוענת לחוסר סמכות בית הדין לדון בפירוק השיתוף בדירה, היא מבקשת מבית הדין צו למדור ספציפי בדירה זו. לגופו של ענין, טוען ב"כ הבעל, כי התביעה הרכושית שהגישה האשה לבית המשפט לא כללה את ענין הדירה המשותפת, ועקב כך ציין בית המשפט בפסק דינו כי הוא לא דן בפירוק השיתוף בדירה היות ולא התבקש על ידי הצדדים לדון בכך. באשר למינוי שמאי לענין הדירה על ידי בית המשפט, היה זה על פי הצעת בית המשפט, במסגרת הדיון בתביעה הכספית של הבעל לדמי שכירות ראויים, ומאחר וממילא עמדו למנות בהסכמה אקטואר לענין התביעות הכספיות שהוכרעו בפסק הדין לענין הרכוש. אך לא היה בכך כדי ליטול את הסמכות שכבר הוקנתה לבית הדין לדון בפירוק השיתוף בדירה. מעבר לכך, ההחלטה למנות אקטואר ושמאי בוטלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט, עקב סרובה של האשה - לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הרבני על פירוק השיתוף בדירה - שהשמאי שמונה מטעם בית המשפט ימשיך במלאכתו.

דיון

• תביעת הגירושין הוגשה על ידי הבעל ביום כ"ו כסלו תשס"ד (21.12.03). אין חולק כי תביעת הגירושין היתה כנה, והיא התקבלה. הגט טרם בוצע עקב חוסר שיתוף פעולה מצד האשה. הבעל כרך בתביעת הגירושין את ענין פירוק השיתוף בדירה.
• בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בנצרת ביום כ"א אדר ב' תשס"ג (25.3.03), נאמר ביחס לדירה:

"דירת מגורים

• 73.      לבני הזוג דירה רשומה על שם שניהם, ברח' ...
•             סוגיה זו עניינה בתביעה נפרדת לפירוק שיתוף.

            שני הצדדים לא ביקשו פירוק שיתוף בדירה ומשום כך אין לתת סעד שלא נתבקש.

•             ענין המשכנתא כרוך גם הוא מטבעו בדירה המגורים, ומשכך איני רואה לנכון לדון ולהכריע בו בתביעה דנא".
• מדברים מפורשים אלו עולה, כי צדק ב"כ הבעל כי ענין פירוק השיתוף אינו נמצא ולא היה בסמכות בית המשפט לעניני משפחה. לא היה כל מקום לטענת ב"כ האשה בכתב ההגנה שהגישה לבית הדין ביום 16.3.04, כי לבית המשפט סמכות נמשכת לדון בנושא. לא היתה זו אלא טענת סרק, שמוטב אילו לא היה מועלית.
• בעת הגשת תביעת הגירושין, עדיין היה צורך להכריע בתביעה לפירוק השיתוף בדירה, ואך טבעי היה שהדבר ייכרך בגירושין, כדי להביא לסיום מהיר ויעיל של העניינים הכרוכים בגירושין.
• אמנם, בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 19.4.04, במסגרת תביעה כספית של הבעל לדמי שכירות ראויים, ואשר כפי הנראה הוגשה אחרי הגשת תביעת הגירושין, הביא בית המשפט את הצדדים לידי הסכמה, כי "דירת הצדדים ברח'... תוערך ע"י שמאי מקרקעין מוסמך וכל מהצדדים ישקול אפשרות רכישת מחציתה של הדירה או מכירתה לצד ג'". יחד עם זאת, ברור מכל נסיבות הענין שלא היה בכך כדי לוותר על הסמכות שהוקנתה קודם לכן לבית הדין הרבני, לדון בפירוק השיתוף בדירה.
• לא ברורה כלל ועיקר מהי התוחלת ואיזוהי התקוה שתולה האשה בדיון בפירוק השיתוף בבית המשפט. לא נטען בפנינו שיש איזושהי מחלוקת לגבי הבעלות או המשכנתא או ביחס לענין אחר אשר עלול להשפיע על תוצאות הדיון, אם הוא יתנהל בפני בית המשפט דווקא, ולא בפני בית הדין.
• אין זאת, אלא שמדובר בסחבת לשמה, והאשה עושה כל אשר לאל ידה כדי לעכב ביצוע בעין של פירוק השיתוף, על ידי הגשת טענות סרק לבית הדין. אמנם האשה זכאית להעלות טענות, להגיש ערעורים ולנקוט כל הליך משפטי. אבל מקובלנו שגם שימוש בזכות משפטית צריך שייעשה בתום לב ובדרך מקובלת. לא כך נוהגת האשה.
• לסיכום: התביעה לפירוק השיתוף בדירה נכרכה במפורש וכדין בתביעת הגירושין. הכריכה היא כנה. לבית הדין הסמכות לדון בסוגיה. הסוגיה הוכרעה בפסק דין. כל שנותר הוא לבצעו.
• ניתן היום כ"ג ניסן, תשס"ה (02.05.2005).