סמכות בית הדין לדון בעניין הקדש דתי שנוסד בפני בית דין שרעי

הערעור שלפנינו הוא על החלטה של בית הדין האזורי בתל אביב מיום א' אדר א' תשס"ח (07.02.2008) בתיק 350395/1 (מס' תיק ישן: ‏900007328641‏).  באותה החלטה קובע בית הדין תחילה כי לתובעים אין מעמד והם אינם צד לדיון. הם אינם כלל בבחינת בעל דין ולכן אין להם הזכות לטעון גם טענות של חוסר סמכות (ראה עמ' 1 להחלטה).

כוחו של נימוק זה יפה גם בערעור שלפנינו שגם הוא נטען על טענת חוסר סמכות של אותו גורם.

הטענה של חוסר סמכות שהעלתה בבית הדין האזורי מיוסדת על כך שהקדש שנוסד לפני בית דין שרעי, ניתן אמנם לאשר מחדש לפני בית דין רבני, אלא שלשם כך "נדרש המקדיש ועדיו להתייצב בפני בית הדין ולאשר את דבר ההקדש". ולכן לא די בהופעת האפוטרופוסים של ההקדש בפני בית הדין הרבני, ולפסקי דין שניתנו החל משנת תרצ"ו דרושה התייצבות המקדיש דווקא בפני בית הדין.

המקור לטענות אלו הוא בפסק דין בד"מ 5257/94 פודהורצר נ' קופרשטוק וכן פסק דין בע"א 27/49 לבנון נ' אלמליח. למרות הטענה של חוסר זכות עמידה בפני בית הדין, החליט בית הדין לבדוק ולהשיב על טענת חוסר הסמכות.

בית הדין קובע שהקדש של נכס, על פי ההלכה ניתן לעשות על פי שליח. נוב"י תנינא קמז. גם על פי הדין השרעי ניתן להקדיש על ידי מיופה כוח (פסק דין של השופט ש' דורי, שופט מחוזי, בתיק אטלינגר נגד פקידים ואמרכלים 134/צפת פסקים מחוזיים, פיסקה 6). גם על פי חוק הנאמנות אין צורך בהופעה אישית של המקדיש לפני הנאמן הציבורי.

המסקנה המתבקשת היא שכשם שניתן לייסד הקדש בין דתי ובין ציבורי שלא בנוכחות המקדיש, כך די בנוכחותם של האפוטרופוסים כדי להכפיף הקדש שנוסד בפני בית דין שרעי לבית הדין הרבני.

בפסק הדין הנ"ל נאמר על ידי השופט דורי שלעניין קיומו מחדש של הקדש שנוסד בפני בית דין שרעי, נדרשת הופעה של המקדיש או של האפוטרופוסים בפני בית הדין הרבני.

בית הדין האזורי תומך את דעתו לקיום הסמכות גם על חוות-דעת של עו"ד הרב שמעון יעקבי, על סמך תקנות כנסתישראל שנכנסו לתוקף ב1.1.1928 ובסעיף 10 שם נאמר:

‏"10.‏   מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות רשאיות -

‏          (א)‏       ‏...;‏

(ב)‏        לפקח על הקדשות צדקה יהודים שרוב מנהליהם או נאמניהם ‏מבקשים פיקוח כזה או מסכימים לו, ולתכלית זו הרשות בידן למנות ‏ועדות שחבריהן, כלום או מקצתם, יהיו אנשים שאינם רבנים;"‏

נמצא כי פיקוח על הקדש יתקיים לא רק כאשר הקדש נוסד לפני בית דין אלא גם כאשר רוב מנהלי ההקדש מסכימים לכך.

מוסיף עו"ד יעקבי בחוות-הדעת: "אמנם כנסת ישראל כמשמעותה באותן תקנות אינה קיימה כיום, אך הפעולות המשפטיות שנעשו באותה עת הן בנות תוקף גם לאחר הקמת מדינת ישראל. כמו שאין חולק שהקדש שכונן בפני בית דין רבני של כנסת ישראל נמצא בסמכות בתי הדין הרבניים". עולה מכך שכאשר התייצבו כל האפוטרופוסים של הקדש שערי תורה בשנת תרצ"ו בפני הגרצ"פ פרנק זצ"ל, וביקשו מבית הדין הרבני שפעל כדין במסגרת תקנות כנסת ישראל למנות אפוטרופוס להקדש הם קיבלו על עצמם והכפיפו את ההקדש לסמכות בית הדין הרבני כחוק.

מוסיף בית הדין האזורי כי הקדש שערי תורה קיבל גם אישור לשנות ממטרות ההקדש (בשנת תשכ"ב) ע"י הרה"ר של ת"א יפו הגרא"י אונטרמן. דבר זה נחשב ככינון מחדש. כראיה מובאת פסיקתא של שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב ר' רונן במשפט שהתנהל בין נאמני ההקדש הנידון "שערי תורה" ובין מנהל מקרקעי ישראל. היא מפנה תחילה לפסק דין בע"א 11593/05 היועץ המשפטי נגד הקדש העדה הספרדית, שם נאמר: כאשר מדובר בהקדש שנוסד במקור בפני בית דין שרעי וכונן מחדש בפני בית הדין הדתי של העדה הנוגעת בדבר קונה אותו בית דין סמכות לדון בענייני ההקדש כאילו נוסד מלכתחילה בפניו.

ובהמשך מובא שם הנאמר בע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף מקסימוס סלום, נא (4) 811: "בית הדין אמנם נקט לשון המרמזת על אישור ווקף ולא על יצירתו מלכתחילה, אולם גם אם כך הדבר הרי יש בדרך זו שבה הלך בית הדין משום יצירה מחדש של ההקדשות. ההכרזה המאשרת נעשתה בטרם הוחל חוק הנאמנות ובאופן שיש בו כדי להקנות לבית הדין את הסמכות הקבועה בסימן 54(3) לדבר המלך.

ומוסיפה שם השופטת תוספת חשובה לעניננו: "אני סבורה כי מאחר שבית הדין שינה את התנאים המקוריים של ההקדש הרי המבקשים הוכיחו כי אין מדובר בפעולה של אישרור גרידא אלא בפעולה של כינון מחדש... לכן לאור האמור היה בית הדין מוסמך לדון בענייני ההקדש לאחר שכונן אותו מחדש, ומינוי הנאמנים על ידיו היה לכן - כדין". ובית הדין ממשיך והולך לפסוק ביתר העניינים.

הערעור שלפנינו מעלה טענה אחת ויחידה. בית הדין השיב על האמור בבד"מ פודהורצר נ' קופרשטוק והתעלם מפסק דין בע"א 11593/05 היועץ המשפטי לממשלה ואח' נגד הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת מירון ואח'. לטענת המערער, אין לטעון לכינון מחדש של ההקדש אלא אם יש בנמצא שטר כינון מחדש שנעשה בפני בית דין ובנדון שלנו אין שטר כזה.

לפנינו פסק הדין בע"א 11593/05. הנושא שנדון שם אם יש סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון בעניין ההקדש של חלקת הקבר של רשב"י.

תחילתו של הדיון בזה הייתה לפני בימ"ש מחוזי. שורש הדיון הוא הוראות סעיף 53 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 הקובע כי לבתי הדין הדתיים של העדה היהודית "יהא... שיפוט יחיד בכל עניין הנוגע ליצירתו או להנהלתו הפנימית של ווקף או הקדש דתי שנוסדו לפני בית דין רבני לפי דייני ישראל."