סמכות בית הדין לאחר הפסקת דיון בהליך רכושי

לפנינו ערעור האשה בשני נושאים:

א. על שבית הדין האזורי פסק כי החלטותיו בענין המשך הסמכות בטלות.

ב. ערעור על גובה מזונות הילדים.

בפנינו שורה של החלטות בעניני רכוש וסמכות לדון ברכוש.

בהחלטה א' מיום כ"ח סיון תשס"ז (14.06.07), מחליט בית הדין כי לאור העובדה שהבעל דורש שהפסיקה ברכוש תהיה לפי חוק המדינה, והאשה דורשת שהפסיקה תהיה לפי דין תורה. לפיכך:

"המשמעות היא שבמצב שנוצר לפנינו, איננו יכולים להפעיל את סמכותנו השיפוטית לפי דין תורה.

לאור האמור בית הדין מפסיק את הדיון בתביעה הרכושית".

בעקבות החלטה זו הוגשה בקשה על ידי בא כח האשה ביום 3.9.07 כדלקמן:

א. בלית ברירה הם מסכימים שבית הדין יפסוק לפי החוק.

ב. להבהיר שהפסקת הדיון אינה מחיקת הנושא והסמכות לדון בו.

ג. אין בית הדין מוסמך למשוך ידיו מתביעה שדן בה כדין.

יאמר גם כן, כי לאחר ההחלטה על הפסקת הדיון מיום כ"ח סיון תשס"ז (14.6.07), הוגשה תביעה רכושית לבית המשפט למשפחה על ידי הבעל, ובקשה זו בסעיפים א-ג, נועדה גם כן לשלול את סמכותו של בית המשפט למשפחה.

בעקבות הבקשה הנ"ל החליט בית הדין החלטה שניה ביום ה' חשון תשס"ח (17.10.07), כמענה לבקשתו כדלקמן:

"בסעיף 6 לבקשתו כותב בא כח האשה, כי אכן בהעדר הסכמה בין הצדדים באשר לדין המהותי, אזי שומה על בית הדין לקבל עליו את הדין ולדון בהתאם לחוק.

בית הדין מבהיר בזה כי כוונתו בפסק הדין הנ"ל מיום 14.6.07 היא כי בשלב זה לאור חוסר ההסכמה ... החליט בית הדין להפסיק את הדיון בענין הרכוש עד לקבלת הסכמת הצדדים בנידון, ובודאי שאין בהחלטה הנ"ל כל משמעות למחיקת התביעה בענין הרכוש. לאור בקשת בא כח האשה קובע בית הדין תאריך בענין הרכוש ...".

בינתיים נתברר לבית הדין שבזמן מתן ההחלטה השניה כבר ניתנה החלטה על ידי בית המשפט שהוא קנה סמכות. בפסק הדין האחרון-נשוא הערעור מחליט בית הדין (החלטה שלישית):

"בעת נתינת ההחלטה הנ"ל מיום ה' חשון תשס"ח (17.10.07), לא היה מודע בית הדין כי ניתנה כבר החלטה מפורשת של בית משפט לענייני משפחה בענין הסמכות, אי לכך ובהתאם לעקרון הכיבוד ההדדי של ערכאות השיפוט כמבואר בבג"צ פלמן אין מנוס מביטול ההחלטה הנ"ל.

בסיכום פסק הדין מיום ח' כסלו תשס"ח (18.11.07) אכן נפסק בסעיף א.: