סמכות בית הדין כשאחד הצדדים נפטר

א) התביעה שהוגשה בפנינו הינה (כנראה) התביעה האחרונה, בתיקם של בני הזוג פלונית ואלמוני. הדיונים בתיק זה נמשכים שנים רבות במספר תביעות רב, אף שבני הזוג הנ"ל התגרשו כבר בשנת 93. הדיונים והתביעות בתיק זה נמשכים אף אחרי פטירתו של הגרוש בשנת 2001. הצדדים התגרשו בשנת 93 בהתאם להסכם הגירושין אליו הגיעו הצדדים אחרי מו"מ ממושך, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית דיננו.

הגרוש הגיש מספר רב של תביעות בנוגע לסכום המזונות אותו היה אמור לשלם עבור כל אחד מילדיו, בתחילה הוגשה תביעה לתיקון טעות שנפלה לדעתו בהסכם. ואחר כך הוגשו מספר תביעות בתביעה להפחתת דמי המזונות.

דייני ביה"ד בהרכבים השונים (שהתחלפו במשך השנים הרבות בהם דן ביה"ד בתיק), דחו תביעות הגרוש להפחתת מזונות.

הגרושה בהופעותיה הרבות בבית דיננו טענה שמשפטה אינו מתנהל כלפי הגרוש, אלא כלפי ב"כ, שלטענתה הוא היחיד שנהנה מהמשכות הדיונים בתיק זה, מאחר ששכרו מובטח ע"י שעבוד זכויותיו של הגרוש בדירה בבאר שבע ובחצי הדירה שהיתה רשומה על שמו בנתניה, תביעה זו המוגשת בפנינו שעיקרה בקשת הגרושה להורות לכונסי הנכסים להעביר חלקו של הבעל בדירה בנתניה על שמה. מאחר שלטענתה חובות הבעל שנצברו לזכותה עולים בהרבה על ערך מחצית הדירה הרשומה על שם הבעל.

ב"כ הבעל המנוח, המופיע בתיק זה ככונס נכסים שמונה ע"י ביה"ד לצורך ביצוע הסכם הגירושין, מהוה בכובעו האחר כממונה על ביצוע צואתו של הבעל ובכובע נוסף כנושה על זכויותיו של הבעל בדירות הרשומות ע"ש, דהיינו הדירה בבאר שבע ומחצית הדירה בנתניה. גם בדיון האחרון שנערך בפנינו בבירור תביעת האשה, ובהמשך לאמירת ב"כ הגרוש שביה"ד ישקול אם הוא הסמכות החוקית לדון בתביעה זו, והדברים יוכלו להתברר בניחותא בהוצאה לפועל, לא הצליחה הגרושה להסתיר את מרירותה ואמרה "הוא מחכה לכל מיני אסונות ואז הילדים שלי ישארו בידים שלו".

ביה"ד אינו יכול למנוע מהבאים לפניו להביע את דעתם הסובייקטיבית על התנהלות הדברים, וברור לביה"ד שזו הרגשתה מזה שנים רבות. אף שלביה"ד לא הוכחו דבריה של הגרושה ולפיהן ב"כ הבעל הוא המנהל את המלחמה נגדה, ביה"ד לא יכול להתעלם מהעובדות העולות מהתיק, שהמרויח היחידי מהמשכות הדיונים ומהגשת התביעות החוזרות בתיק זה, היה ב"כ הגרוש שקיבל שכר על הופעותיו בבית דיננו, כשבמקביל נרשמו עיקולים על נכסי הגרוש, דבר שהביא כנראה למצב, שבסופו של דבר יורשיו של הבעל (ארבעת ילדיו), לא יזכו להנות מעזבונו, מאחר שכנראה כל העזבון ישמש לתשלום חובותיו.

כבר בפסק דיננו שניתן בט"ו שבט תשנ"ט (לפני למעלה משש שנים) כתבנו כדלהלן: "לאור כל מה שכתבנו והארכנו לעיל קורא ביה"ד למערער להפסיק עם המשפטים והערעורים לביטול תנאי הסכם הגירושין, כדי שיוכל להשתקם, וכדי שיוכלו הוא וגרושתו להמשיך בשיגרת חייהם (במידת האפשר במצב בו הם נתונים), ביה"ד קורא לב"כ המערער להסביר ללקוחו ולמונעו מהגשת תביעות חוזרות ונישנות המכלות את בריאותו, ממונו, וזמנו. ביה"ד קובע שחובת ב"כ ללקוחו אינה רק יצוג והעלאת תביעותיו, אלא גם הסברה ושכנוע לפרישה מהגשת תביעות וערעורי סרק, וכשם שיקבל שכר על הדרישה כן יקבל שכר על הפרישה".

לא אכחש שבבואי לכתוב פסק דין זה עולים לנגד עיני דברי הנביא במלכים ד,א "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור עבדך אישי מת וכו' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים". והנה כנראה שהנושה בדין בא לתבוע הלואתו. וודאי שלכאורה חובה היה עליה לשלם את חובותיו של הבעל, עם זאת עצם הסיטואציה זועקת לשמים על חוסר הצדק המוסרי שבדבר. גם בנידון דידן תביעת הגרושה היא לקבל בחזרה את הכספים אשר הוציאה לצורך תשלום על דברים שעל האב היתה החובה לשלמם, בין על פי דין בין על פי חוק. ואני לא נביא אני ולא בן נביא ואין בכוחי לעשות נסים כאלישע, שבאמצעות ניסו נפרע חוב הנושה והתאפשר קיומה של האלמנה. אך עכ"פ חובתי להתריע על המציאות הלא מוסרית שנוצרה בתביעה זו, אף שלענין פסיקה להלכה למעשה אין לנו לפסוק אלא לפי הכללים שכללה לנו תורתנו הקדושה.

ב) כאמור לעיל, התביעה בה אנו דנים שהיא כנראה האקורד האחרון בפרשת הגירושין הארוכה והנפתלה של בני הזוג פלונית ואלמוני. החלה בעקבות בקשתם של כונסי הנכסים (שמונו בהסכם הגירושין), בקשה שהוגשה ב 2/12/03 להורות על מינוי שמאי להערכת שווי דירת הצדדים האמורה להמכר ולהתחלק ביניהם. הגרושה ביקשה שכונס הנכסים ימונה בהתיעצות עמה, ביה"ד נענה לבקשתם ואכן מונה כונס נכסים להערכת שווי הדירה.

ב 7/6/04 הוגשה לביה"ד בקשה בה התלוננה הגרושה שעו"ד הולנדר אינו משתף פעולה, לזירוז הליכי מכירת הדירה, בבקשתה הודיעה המבקשת שברצונה לרכוש את חלקו של הגרוש, הגרושה ביקשה ביטול מינוים של כונסי הנכסים, לטענתה כונס הנכסים מטעמה עו"ד כהן, מסכים לביטול מינויו ככונס נכסים. בקשת האשה נשלחה לכונס השני עו"ד הולנדר, בתגובתו דחה הלה טענות הגרושה, לדבריו מינויו ככונס נקבע בהסכם הגירושין כשמלבד זאת הוא ממונה כמוציא לפועל של צוואת המנוח, ומשכך אין כל הצדקה לערוך שינוי בהסכם הגירושין.

ביה"ד קבע דיון לכ"ד תמוז תשס"ד 13/7/04, לדיווח כונסי הנכסים על התקדמות הליך הכינוס. בדיון זה חזרה הגרושה על בקשתה לקנות חלקו של הגרוש, בתמורה לחוב המזונות שלטענתה עומד על סך 280,000 ש"ח, לטענתה חוב המזונות קודם לגביית שאר חובות. עו"ד הולנדר טען שיש רשימה שלמה של נושים שיש לבודקה בקפידה, לדבריו אם ברצונה לקנות חלקו של הגרוש עליה להפקיד 54,000$ (כלומר שווי חצי הדירה). ביה"ד בהחלטתו במועד זה הוציא צו המורה להוצאה לפועל למסור לכונסי הנכסים או לנציגם, גובה החובות והעיקולים המוטלים על דירת הצדדים, בי"ד הורה להמציא המסמכים המבוקשים בהקדם האפשרי כדי לזרז הליך הכינוס.

בעקבות דיון זה הגיעו לביה"ד תגובות צד ג' של הבנקים הנושים של הגרוש, ושל כונס הנכסים עו"ד הולנדר, ובהם ערעור על גובה חוב המזונות, ובקשה למכירת הדירה לצורך תשלום החובות לנושים השונים, בתגובה למכתבו של הכונס עו"ד הולנדר הוגשה לביה"ד "עמדת הגרושה ביחס לטענת כונס הנכסים מצד בעלה המנוח", בעמדה זו עונה ב"כ הגרושה לטענותיו - תביעותיו של הצד השני בצירוף מסמכים התומכים לטענתו בעמדתו.

ביה"ד קבע מועד נוסף לדיון מפורט בטענות הצדדים, ביה"ד הורה לכונסי הנכסים להזמין למועד דיון זה את נציגי הנושים. עד למועד דיון זה צורפו לביה"ד המסמכים אודות התשלומים ששלמה הגרושה עבור המשכנתא, ופירוט העיקולים שהוטלו ע"י ההוצל"פ לזכות הנושים השונים על חלקו של הגרוש בדירת הצדדים. בסמוך למועד הדיון התקבלה בביה"ד תשובת עו"ד הולנדר לעמדת האשה בסוף דבריו כותב הלה שללא הסכמת הנושים אין ביה"ד מוסמך להסיר את העיקולים. ולפיכך מבקש הלה למכור הדירה וכספי התמורה יופקדו בקופת ההוצל"פ שתחלקם לפי החוק, ולחילופין להעביר כל הטיפול במכירת הדירה וחלוקת תמורתה להוצל"פ. לבקשה זו לא ניתן נימוק מדוע לא יעשו כל הפעולות בביה"ד, שהרי ביה"ד הוא שמינה את כונסי הנכסים, ומדוע לא יהיה רשאי ביה"ד לתת הוראת חלוקה על חובות שנוצרו על חלקו של אחד הצדדים, אחרי שביה"ד מינה כונס נכסים למכירת חלקו עוד קודם לכן? ומדוע לא יעלו הנושים תביעותיהם בפני ביה"ד וכפי שכתבו בתגובותיהם לביה"ד.

ג) במועד שנקבע לדיון הופיעו כונסי הנכסים והגרושה. הנ"ל שטחו טענותיהם באריכות, עיקר טענותיו של עו"ד הולנדר היו בנוגע לסמכות ביה"ד לתת הוראה בתיק זה. לדבריו "התיק שמונח בפני ביה"ד הוא תביעת הילדים כנגד עזבון המנוח, קודם לכן פנתה האשה לערכאה אחרת והוציאה צו קיום צואת המנוח, קיבלה צו כמבוקש לא הבנתי איך לאחר שפנתה לערכאה אחת, מגישה תביעה לערכאה אחרת". עוד אמר, שנהי שעו"ד של הצדדים מונו לכונסי נכסים למכירת דירה אין לקבל תביעת האשה לקבל חלקו של המנוח בעזבון, וביה"ד לא יכול לומר שמוחק משכנתא ועיקולים שהוטלו בהוצל"פ. עו"ד הולנדר חזר על טענותיו מספר פעמים ולפיהן אין לביה"ד סמכות לדון בחלוקת העזבון בין הנושים השונים.

ב"כ האשה והכונס מטעמה טען, שמכיוון שביה"ד מינה את כונסי הנכסים הוא זה שנותן להם הוראות באיזה אופן יפעלו למימוש הכינוס, ובכלל הוראות אלו הוא חלוקת הכספים לנושים השונים, כולל הנושים שהטילו עיקול בהוצל"פ. ובהתאם להחלטות ביה"ד תבצע לשכת ההוצל"פ מימוש הנכסים חלוקת הרכוש וביטול העיקולים. לשאלת ביה"ד מדוע לא יענה באמת לבקשת הכונס הולנדר, ענה ב"כ הגרושה שחובתו לפעול ככונס בהתאם להוראות מי שמינהו לכונס נכסים וגוף זה הוא ביה"ד, ולטענתו אין מקום לחלק בין מימוש הנכס לחלוקה בין הנושים.

בדיון זה העלה ב"כ הגרושה בפני ביה"ד מה הם החובות שנוצרו במשך השנים כלפי הגרושה, כמו כן האריכו כונסי הנכסים לבאר לביה"ד מה הם הכללים וסדרי העדיפויות לגבית חובות בהוצל"פ, עו"ד הולנדר בדבריו בפנינו אמר - תמה: "האם נביא ראש ההוצאה לפועל שיחיל החוקים שלהם על ביה"ד" לפי ידיעתי כל ענין סדר הקדימויות נעשה בפני הוצל"פ, הוא זה שהטיל העיקולים והוא המוסמך לבטל, הכל צריך להעשות על ידי הגוף שהטיל העיקול, כל נושא העזבון לא אני פתחתי, האשה פתחה בבית המשפט האזרחי" והנה אף שאינו ברור הקשר שבין פתיחת תיק הירושה בבית המשפט, לענין אופן חלוקת החובות בין הנושים ברור שדברים אלו יש בהם ממש.

ד) ונפרש דברינו, מתוך מה שהובהר לנו לגבי סדר הקדימויות בחלוקת נכסי חייב ואופן חלוקתם כשאין סדר עדיפות. ברור שהעקרונות וסדר גביית חובות על פי דין תורה שונה בתכלית השינוי מהעקרונות של המשפט האזרחי, שהרי לפי דין תורה לבעל חוב מוקדם זכות קדימה בגביית החוב, משא"כ לפי המשפט האזרחי שבע"ח מוקדמים ומאוחרים חולקים בשוה. כמו כן על פי דין תורה גביית חוב רגיל קודמת לגביית מזונות (כשחיוב המזונות הוא מתקנת חז"ל), משא"כ לפי החוק גביית חוב המזונות קודמת לגביית שאר חובות. ולפיכך אין ספק שבאם מוטל על ביה"ד לקבוע סדר עדיפות בגביית חוב, ביה"ד יקבע צורת החלוקה על פי דין תורה, שהרי אין עלינו אלא מרות דין תורה שלפיו אנו דנים, וברור שביה"ד אינו יכול לקבוע סדר גבייה שאינו על פי ההלכה, ויש איסור גזל בדבר זה וכמוש"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ב ס' ר"צ ובשאר הראשונים והאחרונים. ואם כן יהיה הבדל רב אם חלוקת החובות בין הנושים תעשה על פי דין תורה או ע"י ההוצל"פ, וברור שהוראות ביה"ד ינתנו על פי דין תורה ויניבו תוצאות שונות. לא יעלה על הדעת שביה"ד ידון בחלוקת החובות שלא על פי דין תורה וברור שלא נביא את ראש ההוצאה לפועל שיחיל החוקים שלהם על ביה"ד? אין בכל מה שאמרנו בכדי לקבוע שמה שנקרא חוב מזונות על פי חוק, או מה שנקרא חוב מזונות. בנידון דידן הוא אכן חיוב מזונות מדין תורה, שהרי ודאי יש מקום לומר שלהתחייבות למזונות ילדים בהסכם גירושין יש דין חוב רגיל. וכמו במתחייב לזון בת אשתו חמש שנים, שחיובו זה הוא חוב רגיל ולא חוב מזונות וכבר הארכתי בזה בפסק דין קודם שכתבתי בתיק זה בשנת תשנ"ט (והזכרתיו לעיל) ואכמ"ל, ועוד חזון למועד. אלא שככלל ביצוע פרעון חובות על פי דין תורה שונה במהותו מביצועו על פי חוק.

כמו כן אין ספק שעל פי דין תורה הזכות הראשונית קיימת לגרושה לקנות את חלקו של הגרוש, ואין יכולים לומר לה שהדירה תוצא למכירה בשוק החופשי ומי שירצה יקדים וירכשנה. וכבר הארכנו בזה בפס"ד אחר וביארנו שם באריכות טעם הדבר. וכנראה שגם על פי חוק המקרקעין כלל זה קיים, וכמוש"כ ב"כ הגרושה בתגובתו ואכ"מ.

ה) ולכאורה מה שנשאר לברר הוא האם יש לביה"ד סמכות לתת הוראות בענין אופן חלוקת הנכסים של אחד מבני הזוג המתדיינים לפניו, כשמלבד חובותיו לבן זוגו או בן זוגו לשעבר יש על נכסיו עיקולים וחובות אחרים בהוצל"פ. ונפרש במה אנו מסתפקים, הנה אין ספק שבני זוג שבאו לביה"ד וביקשו מביה"ד לאשר הסכם הגירושין שביניהם, שאחד מסעיפיו קובע אופן חלוקת רכוש משותף לאחר זמן וקובע כונסי נכסים למימוש החלוקה. ומשכך בעצם אישור ההסכם ונתינת תוקף של פסק דין להסכם זה, הופך ביה"ד לממנה את כונסי הנכסים, ומכיוון שהוא הממנה אותם והם שואבים את כוחם מכח מינויו, הסמכות לנתינת הוראות לכונסי הנכסים נתונה לביה"ד, שהרי גם הצדדים להסכם וגם כונסי הנכסים משועבדים וכפופים לסמכות ביה"ד.