סמכות בית הדין הרבני ליתן החלטה בדיין אחד

הערעור בתיק זה עוסק בשאלה עקרונית. הגדרנו אותה בהחלטה מיום י"ט בטבת תשס"ד. כך כתבנו: "בית הדין האזורי סבור, שכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון שבין הצדדים, נחשבת להחלטת ביניים, וניתנת לסמכותו של דיין אחד. המערערת סבורה, כי כאשר החלטה מסיימת פרק אחד בדיון, גם אם עדיין לא מסיימת את הדיונים שבין הצדדים, זו החלטה סופית שמחייבת הרכב מלא של בית הדין".

שורש הדבר נעוץ בנושא העתיק והלא חביב של "מירוץ הסמכויות". נושא זה לבש פנים חדשות, מאז פסק הדין של כבוד השופטת ד. בייניש (בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן פ"ד נז(2) 118), שבו המירה השופטת את "מירוץ הסמכויות" ב"מירוץ ההחלטות". עסקתי בכך במסגרת מאמר שעדיין לא פורסם, ושכותרתו היא: "בתי הדין ובתי המשפט - תחומי חיכוך". עד לפסק הדין הנ"ל, היתה הסמכות נקבעת לפי מועד פתיחת התיק, ואילו עתה, הקובע הוא מתן ההחלטה ביחס לכנות תביעת הגירושין והכריכה שבה. על כן, קיימת חשיבות לקיום דיון פרילימינרי (דיון מוקדם) בכל תיק של תביעת גירושין כרוכה, על מנת לקבוע אם התביעה וכרוכותיה כנות. החלטה חיובית משמרת את סמכות בית הדין, ובית המשפט למשפחה לא יוכל להתערב בדבר, ואילו החלטה שלילית מאפשרת לבית המשפט לדון בנושאים הכרוכים. אולם, אם הקדים ביה"ד והחליט כי הסמכות נתונה לו, אזי מנוע ביה"ד הרבני מלדון, עקב הכלל של "כיבוד הערכאות". על כן, אצים ורצים הצדדים ובאי-כוחם, לקבל החלטה בערכאה הרצויה להם, על כנות תביעת הגרושין והכרוך בה, או על אי כנותה, בכדי לקבוע סמכות או לשלול אותה.

החלטת בית הדין הרבני על כנות תביעת הגירושין וכרוכותיה ניתנה בדיין אחד, ועל זאת הערעור בפנינו. יצויין, כי בית המשפט למשפחה (כבוד השופטת אסנת אלון- לאופר) החליט ביום י"ד בחשון תשס"ד, לאמץ את עמדת בית הדין הרבני, ולהימנע מלדון בנושאים הכרוכים. המערערת מבקשת בערעור לבטל את ההחלטה של ביה"ד האזורי בטענה כי אין סמכות לדיין אחד לתיתה, וממילא תתבטל החלטת בית המשפט.

עיינתי היטב בנימוקי ביה"ד האזורי, ואני סבור כי הצדק עמו, וההחלטה על סמכות ביה"ד יכולה להינתן בדיין אחד.

אנמק את דברי:

א.        תקנות הדיינים (ענינים שניתן לדון בהם בדיין אחד) התש"ן-1990 קובעות (סעיף 1 (4)), כי "עניני סדר ומינהל" יכולים להיות נידונים בדיין אחד. בין הדברים המפורטים נזכר: (ה) קביעת סדר הדיון. (ו) מתן אישורים בקשר לדיון. ניתן להכניס בכותרים אלו גם קביעת סמכותו של ביה"ד כחלק מעניני סדר ומינהל וממתן אישורים בקשר לדיון. דיון על סמכות הוא בעצם מתן אישור בקשר לדיון שמתקיים בביה"ד הרבני, וכי דיון זה מתנהל בהתאם לחוק. כמו כן, יש כאן ענין של סדר ומינהל, בקביעה אם תביעת הגירושין וכרוכותיה כנות, ואם התיק יכול לבוא בקהלו של ביה"ד הרבני.

ב.         הדיון על סמכות הוא פועל יוצא של דיון על תביעת הגירושין והכרוך בה. קביעת הסמכות היא רק תוצאה עקיפה, ואינה הדיון הראשי. אם התביעה אינה כנה, לא ידון בה ביה"ד הרבני בכל מקרה, בלי קשר לבית המשפט. והרי תביעת גירושין נמצאת בסמכות יחודית של ביה"ד הרבני, ובית המשפט לא יכול לדון בה גם אם התביעה אינה כנה. כך שבעצם מדובר בדיון מקדמי, אם יש מקום לדיון בתביעת הגירושין, או שצריך למחוק את התביעה, על הסף. החלטה אם התיק ראוי לבוא לדיון או לאו, היא בכלל "מתן אישורים בקשר לדיון", ובסמכותו של דיין אחד לתיתה.

ג.         בתיקון לחוק הדיינים, סעיף 8 (ה1), נוספה פיסקה שזה לשונה: "בבית הדין הרבני הגדול ובבית הדין הרבני האזורי במשפטים בהם הוא דן בשלושה, תהא ליושב ראש בית הדין ... הסמכות לדון לבדו בבקשות לצוי ביניים, לצוים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות וכן בעניני סדר ומינהל. כן הוא רשאי להסמיך לדון בענינים כאמור, חבר אחר של בית הדין".

המושג "החלטת ביניים", משמעותו כל החלטה שאינה סוף פסוק, ושעתידה לבוא אחריה החלטה אחרת, שתהיה נוגדת לה, או תואמת. החלטה על סמכות היא החלטת ביניים, כיון שאינה מסיימת את הדיון, ובעצם לא מתחילה אותו. לא נערך דיון לגופם של דברים וגם לא לגופם של צדדים. בסך הכל התקיים דיון אם יש לערוך דיון ממשי, או שצריך למחוק את התביעה על הסף עקב אי כנותה.

ד.         ב"כ המערערת עצמו ראה את החלטת ביה"ד האזורי כהחלטת ביניים. לשם כך הגיש בקשה למתן רשות ערעור, והרשות אכן ניתנה לו. בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים (קלב (1) (2)): "על פסק דין זמני או על החלטת ביניים אין ערעור, אלא לאחר קבלת רשות לערער מבית הדין הגדול".

בבקשת רשות ערעור כותב ב"כ המערערת: "כב' ביה"ד מתבקש להרשות למבקשת לערער על החלטת הביניים של כב' ביה"ד האזורי בבאר שבע". אכן, אם מדובר ב"החלטת ביניים" הרי נופל יסודו של הערעור, שהרי החלטת ביניים יכולה להינתן ע"י דיין אחד.

לסיכום: מכל זוית שנבחן את הדברים, אין מקום לערעור.

 (-)      שלמה דיכובסקי

הופיעו בפנינו הצדדים ובאי-כוחם, בערעור האשה על החלטת דיין יחיד מביה"ד הרבני בבאר-שבע מיום כ' באלול תשס"ד, שעוסקת בטענות הצדדים לענין סמכותו של ביה"ד לדון בנושאים שנכרכו לתביעת גרושין של הבעל כחלוקת רכוש, מזונות וכו'.

הצדדים הופיעו בפני דיין יחיד, כאשר ב"כ הבעל מבקש להשמיע את טענותיו לענין הסמכות בפני אותו דיין, ולקבל את החלטתו. ב"כ האשה טוען שענין הסמכות אינו יכול להיות נדון בהרכב חסר ע"י דיין יחיד והוא חייב להתברר בפני הרכב מלא של ביה"ד. בשאלה זו נתנה החלטת הדיין, נשוא הערעור, שהוא מוסמך לדון בשאלת הסמכות בהרכב חסר ונשען על התוספת לחוק הדיינים משנת תשנ"א-1991 סעיף משנה (ה1), בו נאמר: "בבית הדין הרבני הגדול ובבית הדין הרבני האזורי, במשפטים בהם הוא דן בשלושה, תהא ליושב ראש בית הדין, על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), הסמכות לדון לבדו בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות וכן בענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך לדון בעניינים כאמור חבר אחר של בית-הדין".

ופרש דבריו, שענין סמכות ביה"ד אינה החלטה בגוף התביעה והיא אינה מסיימת את הדיון בתיק, אלא שייכת לעניני סדר ומנהל. ולאור זאת החליט לשמוע את הצדדים בנושא הסמכות ובסופו של דיון ליתן החלטה בתביעת הגירושין וכריכתה אם הינה בסמכות ביה"ד אם לאו.

לאחר שהצדדים הציגו את טענותיהם לענין הכריכה ומילוי התנאים לתוקף הכריכה בכנות תביעת הגרושין, כנות הכריכה וכריכה כדין, נתנה החלטת הדיין וקביעתו שיש לבית הדין הרבני הסמכות לדון ולפסוק בכל הענינים שנכרכו.

עיקרי טיעוניה של המערערת בערעורה, מתייחסים לשאלה אם מוסמך ביה"ד לדון ולהחליט בענין שאלת הסמכויות בהרכב חסר. המשיב, לעומתה בקש לדחות הערעור וטיעון זה של המערערת וצרף לתגובתו החלטת השופטת בביהמ"ש לענייני משפחה שקבלה את עמדת דיין ביה"ד, שהוא מוסמך לדון ולהחליט בענין הסמכות כענין הנוגע להחלטות ביניים.

כבוד עמיתי הגר"ש דיכובסקי שליט"א בהחלטתו דחה את הערעור, אישר את החלטת הדיין בביה"ד האזורי, והסכים עם כל הברור המפורט והמנומק שנאמר בהחלטה.