סמכות בית הדין הרבני לדון בפסק דין למזונות שניתן על ידו

• ערעור על פסק-דין של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, בו הוחלט כי בית הדין מוסמך לדון בתביעת הבעל לשעבר לביטול פסק דין למזונות האשה, שניתן כעשרים ושלוש שנה קודם לכן, כאשר לטענת הבעל האשה שרכה דרכיה כידועה בציבור עם פלוני. בית הדין האזורי מציין כי הוא סבור שיש לבטל את פסק הדין מעיקרו, ובכל מקרה כל פסקי הדין למזונות מאז שנת 1979 מוקפאים ואינם ניתנים לגביה בשום צורה שהיא.
• השאלה המרכזית השנויה בויכוח היא: בית דין רבני נתן פסק-דין למזונות אשה ולאחר שנתגרשו הצדדים הוגשה תביעה לביטול פסק-הדין למזונות. האם נכונה הטענה שבית הדין הרבני סיים את מלאכתו ואין לו יותר סמכות, אפילו לגבי פסק-דין שהוא עצמו נתן?
• להלן עיקרי העובדות הצריכות לענייננו. הצדדים נישאו לפני שנים רבות. המשיב עזב את ביתו בשנת 1973. בסביבות שנת 1974 עזב המשיב את הארץ, ולא שב אלא כעבור כ-24 שנה. בשנים בה היה הבעל מחוץ לישראל נפסקו לאשה מזונות על ידי בית הדין, והם נגבו, כנראה, על ידי ירידה לנכסיו של המשיב בישראל. לאחר חזרת המשיב לישראל, הגיש הוא לבית הדין האזורי בקשה לביטול ההחלטות שניתנו בהעדרו ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. ביום ט"ו אייר תשנ"ח (11.5.98) נאות המשיב ליתן גט למערערת, וזאת לאחר שבא-כוחה הצהיר "כי לא יינקטו הליכים בתיק ההוצל"פ נגד הבעל, וכל עיקול - אם קיים - יבוטל לאלתר". להצהרה זו ניתן תוקף של החלטה על ידי בית הדין האזורי. ביום כ"ה חשון תש"ס (4.11.99), פסק בית הדין האזורי כי הואיל והבעל היה מיוצג בזמנו, יש לדחות את בקשת הבעל לביטול פסקי הדין למזונות בנימוק שהם ניתנו בהעדרו. יחד עם זאת, נעתר בית הדין לבקשה לקיים דיון חוזר בנושא המזונות. בית הדין הוסיף כי כל פסקי הדין למזונות מוקפאים ואינם ניתנים לגביה עד לפסק דין שיינתן לאחר שמיעת הוכחות. על פסק דין זה לא הוגש ערעור. מאז התקיימו אי אלו הליכים בפני בית הדין האזורי, וניתנו החלטות ביניים. תוך כדי ההליכים, התקבל מן הביטוח הלאומי חומר, ממנו עולה, כי המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לגימלת שארים כידועה בציבור של פלוני. בתביעתה זו מצהירה האשה כי הינה "ידועה בציבור" כאשתו של פלוני החל משנת 1979. על סמך הצהרה זו של המערערת ניתן פסק הדין נשוא הערעור.
• למעשה, ניתן היה לדחות על הסף את הערעור לענין סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן על ידו. הרי כבר בפסק הדין מיום כ"ה חשון תש"ס (4.11.99), בו החליט בית הדין לדון מחדש בנושא המזונות, גלומה מיניה וביה פסיקה לפיה בית הדין מוסמך להיזדקק לענין. כאמור, על פסק דין זה לא הוגש ערעור, וממילא הפך הוא להיות חלוט. למרות זאת, ראינו לנכון לומר דברים אחדים לגופו של ענין.
• על פי כללי ההלכה, זכאי בעל דין לבקש דיון מחדש בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם. הנושא נדון בהרחבה בעיקר בשולחן ערוך חושן משפט סימן כ', ובנושאי הכלים על אתר. סיכומה של ההלכה בא לידי ביטוי בסימן י"ד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים - התשנ"ג. וכך נאמר שם:

"פרק יד: סתירת הדין ודיון מחדש

קכח. דיון מחדש ביוזמת בית-הדין

חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור.

קכט. דיון מחדש לבקשת בעל-דין

(1)  בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם.

 (2) המבקש יגיש בקשה בכתב ויפרט בה את הטענות או הראיות החדשות ואת הסיבה למה לא הביא אותן בדיון הקודם.

קל. הדיון בבקשה

(1)  בית-הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה.

 (2) החליט בית-הדין שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה, רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור.

קלא. פסק-הדין

אחרי הבירור, כאמור, בפרק זה, יאשר בית-הדין את פסק-הדין או יבטלו ויוציא פסק-דין חדש."

• דברים אלו הינם רק סיכומה של ההלכה. פרטיה של ההלכה מצויים במקורות ההלכה השונים. לענייננו יפים הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הגדול, בהרכב הדיינים: הרה"ר לישראל הגרי"א הרצוג זצ"ל - נשיא, הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ב ז'ולטי זצ"ל (פד"ר ב' 262, 264):

"הרשב"א בתשובה סי' אלף קי"ח פסק: בית דין פוסקין ואפילו שלא בפני בעל דין ואעפ"י שנחלקו בשלהי שור שנגח דו"ה שאין גומרין דין השור אלא בפניו הני מילי בדינו של שור משום דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעליו כך מיתת השור מה בעליו בפניו אף השור בפניו אבל בממונא בעלמא מה איכפת לן הא כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין הלכך חותכין דינו היום ושומעין דבריו למחר אם מביא ראיה לסתור את הדין.

וכ"כ בתשובת הרשב"א אשר הובאה בב"י חו"מ סוס"י ט"ז בסגנון אחר קצת: על נתבע שקבעו לו זמן להביא ראיותיו ועבר הזמן ולא הביא,,, ואם לא בא או שבא ואמר תנו לי זמן שאביא אין שומעין לו,,, ואע"ג דבב"ק (דף מ"ה) אמרינן דאין פוסקין דינו של שור אלא בפניו, התם גזירת הכתוב היא אבל בממונא דעלמא מה איכפת לו הא כל זמן שמביא ראיה סותר הדין. ועיין ש"ך סי' י"ג סק"ח ובתומים שם (באורים סקט"ז).