סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות אשה עגונה שזיקתה למדינת ישראל רופפת

• שוב לפנינו בעיית עגינות קשה של אשה יהודיה, אשר זיקתה המשפטית למדינת ישראל רופפת. הבעל מערער בפנינו על החלטת בית הדין האזורי בירושלים, אשר קבע כי הוא מוסמך לדון בתביעת האשה למזונותיה, ולעכב לצורך כך את יציאה הבעל מן הארץ.
• בני הזוג הינם תושבי מונקו. האשה הינה אזרחית מרוקו והבעל הינו אזרח צרפת. הם נישאו במונקו בשנת 1983, הן בנישואין דתיים, כדת משה וישראל, והן בנישואין אזרחיים. יש להם שני ילדים, הגדול כבן 20 והקטנה כבת 17. הם חיים בנפרד זה כשבע שנים, לאחר שהאשה עזבה את בית המגורים. הם התגרשו בגירושין אזרחיים במונקו. הילדים נשארו בהחזקת האב, והאם חוייבה לשלם למזונותיהם סך של כ-1000 דולר לחודש.
• האשה פנתה לבית הדין הרבני בפריז, בתביעה שהבעל יתן לה גט פיטורין כדמו"י. כפי הנראה, הבעל התעלם מפניות בית הדין אליו. הוצגו בפנינו מכתבים של חשובי הרבנים בצרפת, אשר פונים אל הבעל ומזמינים אותו לסידור הגט בינו לבין אשתו. הרבנים הם: הרב שמואל סיראט, הרב הראשי לשעבר של צרפת; הרב דוד משאש, הרב הראשי לפאריז; הרב ניסים רביבו, אב"ד פאריז. כן הוצגה בפנינו פניה נרגשת של הגר"ע יוסף, הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה, אשר כותב לבעל את הדברים הבאים:

"לכבוד

האדון היקר מר (פלוני) הי"ו

שלום וישע רב,

הנני פונה בזאת בפניה נרגשת, מאחר ששמעתי שהתגרשת מאשתך (אלמונית) תחי' בגירושין אזרחיים, ולא קיבלה ממך גט כדין תורה, ודבר כזה לא יעשה בישראל, להשאיר אשה עגונה, וזהו עוון חמור ביותר לפי תורתנו הקדושה, וגם יכולים להיות מזה מכשולים גדולים והולדת ממזרים חס ושלום.

לכן הנני מבקש ממך שתתן לה גט בבית דין של יהודים, כדת וכהלכה, ושכרך יהיה מרובה מן השמים, ותשא ברכה מאת ה' ובזכות המצוה תזכה לאורך ימים ושנות חיים, בטוב ובנעימים בעושר ואושר וכבוד, הצלחה וכל טוב.

(-)   עובדיה יוסף"

• למכתבו של הגר"ע יוסף הצטרפו ראש אבות בתי הדין בתל אביב, ועוד חמישה אבות בתי דין.
• כן הוצג בפנינו מכתבו של הרה"ג מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק, הכותב אל הבעל, שכמדומה לו, הוא מכיר את אביו מתונס, שהיה מתלווה לסליחות אל אביו ז"ל, שהיה חבר בית הדין בתונס. גם הוא מבקש מן הבעל ברחמים שיתן גט לאשתו.
• כמסתבר, היו אל הבעל פניות נוספות של רבנים. מן החומר שבפנינו עולה כי הגר"ע בצרי, אב"ד בירושלים, היה גם הוא מעורב בנסיונות לשכנע את הבעל לתת גט לאשתו.
• בצר לה, קמה האשה ועלתה ירושלימה, בירת הנצח של עם ישראל, כדי להגיש שם תעצומותיה נגד בעלה. שתי תביעות הגישה היא, באמצעות שלוח, ביום ב' אב תשס"ג (31.7.03), בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. האחת, תביעה לגירושין; השנית, תביעה למזונות. בתביעותיה, שהוגשו בשני תיקים נפרדים, היא טוענת כי נפרדה מבעלה עקב אלימותו, וכי פנתה לבית הדין בפריז בתביעה לסידור גט, אך הבעל סרב להתייצב. בתביעת הגירושין היא כותבת, כי אין לה מנוס כי אם לפנות לבית הדין בירושלים, כדי לשחררה מכבלי עגינותה. בתביעת המזונות היא כותבת, כי הבעל חייב לפרנסה עד למתן גט כדמו"י בפועל. היא מוסיפה כי בית הדין בירושלים מוסמך לדון במזונותיה על פי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כפי שכבר פסקו בית הדין הרבני הגדול בתיק 4485/סג, ובית המשפט העליון בבג"ץ 1796/03 צלאח כובאני נ' חליה כובאני (טרם פורסם).
• במהלך ימי חול המועד פסח האחרון, הוגשה על ידי שליח האשה בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבעל. מאחר והיו אלו ימי פגרת בתי הדין, טופלה הבקשה על ידי דיין ששימש לצורך הענין כדיין תורן. הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ למספר ימים, ונאמר בהחלטה כי הבקשה תובא מיד לאחר החג לעיון ההרכב הקבוע.
• הבעל, שהיה אז בישראל עם שני ילדיו בביקור חג, לא ידע על מתן הצו. הוא קיבל את הידיעה על כך, בהפתעה מרובה, בעת שעמד להמריא בחזרה לצרפת. עקב הצו, לא יכול היה לצאת את הארץ, וילדיו שבו לצרפת בלעדיו.
• מיד לאחר החג פנה הבעל בבקשה בהולה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, לבטל את צו עיכוב היציאה. הדיון בבקשתו, וכן בבקשה הנגדית של האשה, התקיים ביום כ"ז ניסן תשס"ד (18.4.04). הדיון התקיים בנוכחות שני בעלי הדין וכן באי-כוחם. הבעל קבל על שורה של ליקויים, ביניהם על כך שתביעות האשה כלל לא הומצאו אליו, והוא הופתע בעת שנמנע ממנו להמריא מישראל. הוא כפר בסמכותו של בית הדין לדון הן בתביעת הגירושין והן בתביעת המזונות. הוא דרש לבטל את צו עיכוב היציאה, וטען כי אין בידו להביא ערבים תחת הצו. האשה בקשה להאריך את צו עיכוב היציאה.
• בהחלטה מיום כ"ט ניסן תשס"ד (20.4.04), שהיא נשוא הערעור, קבע בית הדין כי הסמכות לדון בתביעת הגירושין של האשה הינה בעייתית, כל עוד אין האשה אזרחית או תושבת ישראל. לעומת זאת, יש לבית הדין סמכות לדון בענין מזונות האשה, לרבות מדין מעוכבת, ואגב כך מוסמך בית הדין לדן בשאלת הגירושין (ככל שיש לכך השלכה על המזונות). בית הדין ציוה על עיכוב יציאת הבעל מן הארץ, והורה לקבוע דיון כאשר בסיומו ידון בחלופות שיוצעו על ידי הבעל, כנגד ביטול עיכוב היציאה. כן קבע בית הדין, כי אם ישתנה מעמד האזרחות של האשה ותוגש בקשה מתאימה, ישקול בית הדין מחדש את נושא הסמכות בענין תביעת הגירושין.
• בכתב הערעור שהוגש לנו, מלא הבעל טענות כרימון נגד בית הדין האזורי. לדבריו, צו עיכוב היציאה גורם לו עוול משווע. הוא אינו אזרח ישראל, אינו תושב ישראל, אין לו משפחה בישראל, אינו דובר עברית, ואין לו זיקה כלשהי לישראל. כך גם לגבי המשיבה. הוא מצביע על ליקויים מליקויים שונים שליוו הן את הגשת התביעות על ידי שליח של האשה, והן את טיפולו של בית הדין האזורי בפרשה. הוא טוען כי בית הדין אינו הפורום הנאות לדון במזונות, אלא בית המשפט במונקו. לדבריו, צו עיכוב היציאה הוצא ללא עילה, תוך ניצול לרעה של הליכי בית הדין, ותוך חוסר תום לב וחוסר כנות. כן הוא טוען כי ההליכים בבית הדין קמא התנהלו תוך פגיעה מהותית ואנושה בכללי הצדק הטבעי.
• קיימנו דיון בערעור. בישיבת הערעור נכח גם נציג של הקונסוליה הצרפתית. הצדדים סיכמו גם טענותיהם בכתב והגיבו איש על סיכומי רעהו. בין היתר, הוגש לנו אישור מאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, אשר חתום על ידי מר דניאל רוזנבלום, שליח עליה בפאריז, ולפיו האשה פנתה אליו ביום 29.4.04 ופתחה תיק עליה. צויין כי האשה פתחה בהליכים כדי לצאת לארץ במעמד של תושב ארעי.