סמכות בינלאומית, גירושין וכתובה.

הצדדים נישאו בצרפת ביום 10.8.83 בנישואין אזרחיים ולאחר מכן נישאו בישראל כדמו"י. יש להם ארבעה ילדים משותפים בוגרים, ובני הזוג חיים בנפרד למעלה משנה. לשני הצדדים יש אזרחות ישראלית וצרפתית.

האשה הגישה ביום 1.7.10 תביעה לחלוקת רכוש ולמזונות לבית המשפט בישראל, והבעל הגיש ביום 24.11.10 לביה"ד הרבני בישראל תביעת גירושין.

בדיון הראשון (29.3.11) השיבה האשה לשאלת ביה"ד, שהיא רוצה שלום-בית, ואינה רוצה להתגרש. וכשנשאלה, איך זה מתיישב עם תביעתה לחלוקת רכוש בבית המשפט, השיבה שהיא מוכנה למחוק את תביעתה בבית המשפט. ואכן ב"כ הגיש ביום 29.3.11 לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה וההליכים ולביטול הדיון הקבוע ליום 30.3.11.

מתברר שהאשה אמנם מחקה את תביעותיה בבית המשפט בישראל, אבל במקום זה הגישה כבר ביום 25.3.11 תביעת גירושין (אזרחית), רכוש ומזונות לבית המשפט בצרפת. גם בבקשתה למחיקת התביעה בבית המשפט בישראל היא כותבת, כי מטרת המחיקה היא על מנת לאפשר לה להגיש תביעה בצרפת.

כלומר, שהצהרתה החגיגית לפני ביה"ד, על מחיקת תביעותיה בבית המשפט כהוכחה על רצונה הכנה בשלום-בית, הייתה אחיזת עיניים, ובאותה שעה ממש, כבר הייתה מונחת לפני בית המשפט בצרפת תביעתה החדשה אותה הסתירה מביה"ד.

בעקבות מחיקת התביעה בבית המשפט בישראל, ועוד בטרם קיבל את כתבי בית המשפט מצרפת, הגיש ב"כ הבעל ביום 30.3.11 לביה"ד כתב תביעה מתוקן לגירושין, וכרך בתביעתו את ענייני הרכוש החזקת הילדים ומזונות האשה.

בדיון השני שהתקיים בנוכחות הצדדים (28.6.11) טען ב"כ הבעל, שלבית המשפט בצרפת אין סמכות לדון בתביעות האשה, כי הפורום הנאות הוא ישראל, מקום המגורים העיקרי של הצדדים וילדיהם רוב שנות הנישואין.

ביה"ד הורה לב"כ הצדדים להגיש את טענותיהם בעניין הסמכות בכתב.

לטענת ב"כ האשה, בית המשפט לענייני משפחה בצרפת הוא המוסמך לדון בתביעות האשה, וזאת על מנת לשמור על כל הזכויות שיש לאשה ולילדים מכוח הדין הצרפתי החל עליהם. לדבריה, לביה"ד הרבני יש סמכות רק בנוגע לגט הדתי. היא מוסיפה, שלפי התיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים סעיף 4א(א), אם בזמן הגשת תביעת הגירושין בארץ הייתה תלויה ועומדת תביעת גירושין בבית משפט מוסמך של מדינת חוץ, לא יהיה בית הדין מוסמך לדון אלא להסרת המניעה להינשא על פי דין תורה, ולא יהיה בקביעה זו כדי להתיר נישואין אזרחיים שנערכו בין בני הזוג לפי דין של מדינת חוץ או כדי לפגוע בתקפם בדרך אחרת.

לכן האשה מבקשת להתגרש תחילה באופן אזרחי ולאחר מכן בגט הדתי, כדי לשמור על מלוא זכויותיה כדין המגיעים לה בצרפת לפי החוק הצרפתי.

ב"כ האשה טוען עוד, שהתביעה המתוקנת והכריכה אינן כנות, משום שבעת הגשת התביעה ידע הבעל על הגשת התביעה של האשה בצרפת.

על כך משיב ב"כ הבעל, כי "הצדדים מתגוררים בישראל זה כעשרים וחמש שנים" [הדגשה במקור]. לכן חל על הצדדים חוק שיפוט בתי דין רבניים, בהיותם אזרחי המדינה ותושביה, וסמכות ביה"ד היא הן לעניין הגירושין והן לעניין כל הנושאים שנכרכו לתביעת הגירושין.

התיקון בחוק שנעשה בשנת 2005 (סעיף 4א) הרחיב את סמכויות בית הדין הרבני לדון בעניין גירושין דתיים גם למקרים בהם לא הייתה לביה"ד סמכות שיפוט מכוח סעיפים 1 ו-3 לחוק הקיים. ברור שהתיקון לא פגע ולא צמצם את סמכות ביה"ד לדון בהתאם לסעיפים 1 ו-3 לחוק שיפוט בתי דין.

כך קבע גם ביה"ד הגדול לערעורים בתיק 7938-21-1 (שצורף לתגובת ב"כ הבעל), וכך אישר גם בג"ץ 11156/08 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (אוזכר על ידי ב"כ הבעל).

מכאן שגם הטענה שהגשת תביעת האשה בצרפת חוסמת את ביה"ד לדון בהתרת הנישואין האזרחיים, אינה נכונה. כי ההגבלות הנזכרות בתיקון 2005 מתייחסות אך ורק לסמכויות הבינלאומיות שהורחבו בסעיף 4א. אבל אין להן שום קשר עם סמכות ביה"ד המקורית על פי סעיפים 1 ו-3 שקדמו לתיקון הנ"ל.

ואשר לכנות התביעה, טוען ב"כ הבעל, כי אדרבה, מתוך תביעת האשה בצרפת עולה בבירור רצונה של האשה להתגרש, היא מבקשת מביה"ש להורות על מגורים נפרדים של בני הזוג, ומינוי אקטואר לחלוקת הרכוש בפועל.

בנסיבות אלה ברור שרצונו של הבעל להתגרש הוא לא רק רצונו האישי אלא מסקנת שני בני הזוג. וכאשר צדדים עומדים לפני גירושין, ואינם מצליחים להגיע להסדר מוסכם בעניינים הממוניים, אך טבעי הוא לבקש מביה"ד לדון בכל הסוגיות שבמחלוקת. העובדה שחלק מן הרכוש נמצא בחו"ל אינו מהווה סיבה להעברת הדיונים אל מעבר לים, דבר שכרוך הן בנסיעות רבות והן בהוצאות כספיות ניכרות. בתי הדין ובתי המשפט בישראל דנים כדבר שבשגרה גם במקרים שרכוש הצדדים נמצא במדינות אחרות.

קל וחומר שביה"ד מוסמך לדון במזונות אשה אזרחית ישראל שמתגוררת בישראל עשרים וחמש שנים.

ביום כ' באלול תשע"א נתן ביה"ד החלטה בעניין הסמכות, ועיקרה -