סמכות ביה"ד הרבני לדון בתביעה לביטול הסכם ממון שאושר ע"י בימ"ש למשפחה

1. בפניי בקשה כי אמנע מלדון בתובענה שבכותרת באשר הסמכות לדון בה מסורה לבית הדין הרבני.
2. הבקשה מעוררת את השאלה, האם מכח הסכמת המשיבה יכול בית הדין הרבני לרכוש סמכות לדון בתביעה לביטול הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה?

העובדות הצריכות לענין

3. ביום 13.2.1997 אישר בית המשפט לענייני משפחה הסכם ממון עליו חתמו הצדדים (להלן: "ההסכם").
4. משפרץ סכסוך בין הצדדים, הגישה המשיבה (בין היתר) ביום 10.2.2011 את התובענה דנן לביטול ההסכם וכן תביעה לפסיקת מזונות ילדי הצדדים (להלן: "תביעת המזונות").
5. קודם לכן, ביום 7.2.2011 הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, בה נטען כי אין למשיבה זכויות בבית מגורי הצדדים לנוכח הוראות ההסכם.
6. עוד הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה תביעת משמורת והסדרי ראיה וכן תביעה לסילוק ידה של המשיבה ושל בנה מנישואין קודמים מבית מגורי הצדדים (להלן: "תביעת הפינוי")
7. ביום 14.2.2013 החליט בית הדין הרבני, כי "תביעת הגירושין כנה וכי ענייני הרכוש והמזונות נכרכו כדין ובכנות ולכן הסמכות לדון בנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין מסורים לסמכותו  ביה"ד ".
8. ביום 5.11.2013 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני "תביעה לביטול הסכם ממון" בטענות חוזיות בעליל (עושק, טעות, הטעיה, מרמה וחוסר תום לב – סעיף 16 לתביעה).
9. ביום 7.5.2014 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תביעת המזונות ותביעת הפינוי יועברו לדיון בפני בית הדין הרבני, תוך שהם מטעימים כי הדבר נעשה "לנוכח העובדה כי כל התיקים האחרים המתנהלים בין הצדדים כבר הועברו לביה"ד הרבני. הצדדים מעוניינים כי ביה"ד הרבני ידון במכלול התיקים שביניהם.". משכך, הורה בית המשפט על העברת תביעת הפינוי ותביעת המזונות לדיון בפני בית הדין הרבני.
10. בשלב מסויים חלקה המשיבה על סמכות בית הדין לדון בנושא ביטול ההסכם ואף ביקשה למחוק את תביעתה לביטולו. ביום 9.11.2014 החליט בית הדין לדחות את טענות המשיבה לענין סמכותו העניינית וקבע כי "הסמכות לדון בתביעת ב"כ הבעל לאכיפת הסכם הממון נתונה לביה"ד ". ביום 1.12.2014 דחה בית הדין הרבני את עתירת המשיבה למחוק את תביעתה לביטול ההסכם וקבע לאמור: "הנידון של ביטול הסכם הממון נתון לסמכותו של ביה"ד הרבני".

טענות הצדדים

1. המבקש טוען, כי מכח הסכמת הצדדים כמו גם מכח החלטות בית הדין הרבני, מוקנית לו הסמכות לדון בנושא ביטול ההסכם. עוד טוען המבקש כי התנהלותה של המשיבה לוקה בחוסר תום לב וכי היא מנועה מלטעון כנגד סמכות בית הדין הרבני.
2. המשיבה טוענת, כי לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה רק לערכאה שאישרה הסכם יש סמכות לבטלו, לא יכול בית הדין הרבני לרכוש סמכות עניינית בכגון דא.

דיון והכרעה

3. הלכה ידועה היא, כי הסמכות לבטל או לשנות הסכם ממון מסורה לערכאה שאישרה את ההסכם לכתחילה ולה בלבד ("סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, כי הסכם ממון טעון אישור של בית-משפט מחוזי או של בית הדין הדתי שלו סמכות בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג, וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.