סמכות ביה'ד לדון בביטול הסכם למינוי נאמן בהקדש

לפנינו ערעור ברשות על החלטת כב' ראש אבות בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מיום כ"ז אלול תשס"ט בה נכתב:

"לאחר עיון בכל החומר שבתיק, קובע ביה"ד כי עקרונית לביה"ד סמכות עניינית לדון במכלול הבעיות בתיק זה. אולם ברור שאין בהחלטה זו דחיית כל טענות ב"כ המשיבים או קבלת כל דברי המבקשים באופן גורף ויש להחליט על כל טיעון לגופו".

להלן עובדות המקרה ככל שהן נחוצות לענייננו.

הקדש "קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות מצטיינים בלימודיהם" נוסד על ידי אלמנתו גב' פשה רבינוביץ וארבע בנותיו בשטר הקדש שנחתם ביום י' בטבת תשט"ו ע"י המקדישות ואושר בפני ביה"ד הרבני בת"א. קודם לכן, ביום  13.10.53 נחתם לגבי אותו נכס שטר הקדש נוטריוני על שם "קרן ר' יצחק גברילוביץ". העובדה כי ישנם שני שטרי הקדש העלתה את השאלה האם מדובר בהקדש דתי או בהקדש ציבורי. עניין זה הוכרע זה מכבר בפסק דינו של כב' השופט חלימה מיום 03/03/81 בתיק הפ (תא) 587/78 שקבע כי הסמכות לדון בבקשת המבקשים שבפניו לפטר את נאמני ההקדש, אינה מסורה לביהמ"ש אלא לבית הדין הרבני. כב' השופט חלימה מגולל את פרטי פרשה וקובע כי בקשת המבקשים סותרת את בקשתם מביה"ד האזורי למנות נאמנים להקדש, ואת התנהלותם מול ביה"ד האזורי ובאמצעותו במשך שנים רבות.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 240/81), שנמחק לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה ביום 26/08/84. בסעיף 1 להסכם נכתב:

"המערערים מוחקים בזאת את הערעור בלא צו להוצאות ומסכימים כי פסק הדין בערכאה קמא ישאר בעינו וכי הסמכות היחידה בכל עניין הנוגע לניהול הקדש "קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם" תהיה נתונה לביה"ד הרבני בתל אביב-יפו".

בסעיף 2 להסכם נכתב:

"לנאמני ההקדש - המשיבים (להלן: "הנאמנים") יצורפו שני נאמנים נוספים ומספר נאמני ההקדש יעמוד על שבעה. בעקבות הצירוף האמור יכהן ד"ר אלמוני בתפקיד של נאמן כפול וכוחו יהא ככוח שני נאמנים. לאחר איו"ש של ד"ר אלמוני ימונו שניים מתוך שבעה נאמני הקדש על ידי המערערים או יורשיהם, באישור בית הדין הרבני בתל אביב-יפו, כפי שנעשה בעבר".

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף פסק דין על ידי סגן הרשם בבית המשפט העליון.

ביום 09/03/93 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופט א' גורן בתובענה של המבקשים - קודמיהם של המערערים לפנינו - להכריז כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בתוקף. הדבר התבקש לאור הודעת נאמני ההקדש למבקשים מיום 01/06/90 על ביטול ההסכם.

השופט גורן נעתר לבקשה שבפניו וקבע כי ההסכם שנכרת בביהמ"ש העליון בתוקף. בנוסף קבע כב' השופט כי מינויו של משיב 7, הרב צבי דרבקין, לנאמן, בטל.

על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון בטענה כי המשיבים-המבקשים בערכאה דלמטה, לא ביקשו כלל לבטל את מינויו של הרב דרבקין לנאמן. ביהמ"ש העליון ביטל את ביטול המינוי, וכתב בפסק דינו: "למותר להוסיף כי אין בפסק דיננו כל הבעת דעה ביתר השאלות שהעלה בא כוח המערערים, לרבות שאלת הסמכות העניינית למנות ולבטל מינויים של נאמני הקדש".

בהקשר זה יש לציין כי גם המבקשים פנו לביה"ד הרבני בת"א בבקשה שיבטל את מינויו של הרב דרבקין לנאמן. משמע כי גם הם הכירו בסמכות ביה"ד בעניין זה.

בשנת 1991 נתגלע סכסוך נוסף בין הצדדים, והפעם בקשר למינויו של הרב משה פרנק לנאמן נוסף. המערערים שבו ופנו לביהמ"ש, אך עתירתם נדחתה. על כך הוגש ערעור, ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה נוסף שבו הצדדים שבו ואשררו את ההסכם הקודם, והוסיפו מספר סעיפים שעניינם הגדלת מספר הנאמנים, והגדלת כוחו של ד"ר אלמוני שיהיה שקול מעתה כשלשה נאמנים. ההסכם קיבל תוקף פסק דין ע"י שופטי ביהמ"ש העליון.

גם בהסכם זה נכתב כי מינוי הנאמנים יעשה על ידי ביה"ד הרבני. ביה"ד נעתר למבוקש וביום י"ח חשוון תשנ"ז נתן תוקף פסק דין להסכמת הצדדים. בנוסף ביה"ד קבע כי הסמכות לדון בכל ענייני ההקדש מסורה לו. על הקביעה הזו האחרונה הוגש ערעור לביה"ד הגדול. ביה"ד הגדול בחר לא לדון בערעור לגופו משום שלא היתה לו באותה עת נפקות מעשית.

ביום 17/11/2002 הגישו המשיבים בערעור בקשה לביה"ד האזורי לביטול הסכמי הפשרה שנכרתו עם המערערים. המשיבים בבקשתם טענו כי עו"ד פלוני עשה מספר פעולות שגרמו נזק להקדש, ואף ניסה לגזול את כספי ההקדש.

אחת מהפעולות היא שינוי רישום בעלות בנכס ששייך להקדש כך שחלק ממנו ירשם על שם המקדישות. שינוי הרישום בוטל בסוף על ידי הממונה על המרשם שנעתר לבקשת ההקדש, ועל כך הגישו המערערים ערעור לביהמ"ש המחוזי שנדחה בהחלטתה של כב' השופטת גרסטל, שקבעה באופן חד משמעי כי מדובר בהקדש דתי ולא בהקדש ציבורי. עוד נקבע שלהקדש דתי ישנה אישיות משפטית עצמאית ואין מניעה לרשום מקרקעין על שמו של ההקדש. ערעור על פסק דין זה נדחה על ידי ביהמ"ש העליון ביום י"ב בסיון תש"ע 25/05/10 (ע"א  2364/04 יאלי הרן ואח' נ' הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות מצטיינים (2010); להלן - ענין הרן). נקבע שם כי הקדש דתי יכול להירשם כבעל זכויות במקרקעין.

טענות הצדדים

מעיון בכתב הערעור וכתב התשובה והדיון בפנינו עולה כי נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא מהו המבחן לקביעת הסמכות לדון בבקשת המשיבים שהוגשה לבית הדין האזורי. זאת, משום שמדובר בבקשה לביטול הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט העליון ועניינם מינוי נאמנים, ובפירוט מינויו של ד"ר אלמוני לנאמן בעל זכות הצבעה כפולה בהסכם הראשון, ומשולשת בהסכם השני. לטענת המערערים, המבחן הוא מבחן הסעד, והסעד המבוקש הוא ביטול הסכם שאינו נכלל באמור בסעיף 53 לדבר המלך במועצתו שם נקבע כי לביה"ד סמכות שיפוט בכל עניין הנוגע ליצירתו או לניהולו הפנימי של הקדש דתי שנוצר לפניו. ביטול הסכם, לטענת המערערים, אינו עונה על אחת מההגדרות הללו. המשיבים מצידם טוענים כי המבחן הוא מבחן העניין, והעניין שבא לפתחו של ביה"ד הוא ביטול מינוי נאמן מכח הסכם. וביטול מינוי נאמן הוא דבר שבסמכות ביה"ד.