סמירה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 נדונה לפני.

התובע, יליד 23.2.77, עתר לבית המשפט בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 20.3.03 (להלן – התאונה).

הנתבעת חלקה על טענת התובע כי התאונה ארעה בנסיבות שנטענו וכי הפגיעה ארעה בעקבות תאונת דרכים במשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים), ועל כן דנתי בשאלה זו לאחר ששמעתי ראיות קבעתי ביום 11.6.06 כי התאונה שאירעה לתובע הינה תאונת דרכים במשמעה בחוק הפיצויים.

משכך השאלה שנותרה לדיון היא בגובה הנזק בלבד.

נכות רפואית

1.לפי הנטען בכתב התביעה פונה התובע לאחר התאונה לבית החולים "אסף הרופא" בצריפין, שם אובחנו אצלו חבלות בכתף שמאל ובכף יד שמאל. בצילום הרנטגן נמצאה פריקה של המפרק בכתף שמאל, וחשד לשבר בעצם הסקפואיד בכף יד שמאל; היד גובסה והתובע שוחרר למנוחה בביתו. התובע המשיך לסבול מכאבים ומהגבלות בכתף וביד שמאל, עבר טיפולי פיזיותרפיה ובהמשך קיבוע של יד שמאל; ביום 12.10.03 אושפז התובע בבית החולים ועבר ניתוח בהרדמה כללית לשחזור מפרק AC (Acromio Clavicular – א.נ.ח) כתף שמאל.

2.בתצהיר עדות ראשית טען התובע כי לאחר הניתוח שעבר, המשיך לסבול מכאבים עזים ומהגבלות בתנועות הכתף ויד שמאל (היד הדומיננטית של התובע) וכן מכאבים בברך ימין; כך ציין כי "...מאז התאונה, הפכתי לאיש מוגבל מאוד, סובל מכאבים ומגבלות בתנועה כתף שמאל, שורש כף יד שמאל וברך ימין. הכאבים מתגברים במאמץ פיסי כלשהו, כתוצאה מכך אני מוגבל בתנועות היד והרגל, עד היום אני מתקשה בהפעלת היד השמאלית והרגל הימנית. אני סובל משינוי צורת הכתף. בנוסף, נשארה לי צלקת ניתוחית בכתף שמאל, אשר גורמת לי עגמת נפש ולאי נוחות" (סעיף 11 לתצהיר).

3. ביום 6.7.06 מונה ד"ר ס. וולקס לשמש מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה; המומחה התבקש להתייחס בין השאר גם לקשר הסיבתי הרפואי בין התאונה לבין הפגיעה הנטענת. המומחה בדק את התובע ביום 15.11.06, ובחוות דעתו מיום 25.1.07 ציין המומחה, בין היתר, כי במהלך הבדיקה נצפה התובע כשהוא מתפשט ומתלבש ללא בעיה; הולך ללא צליעה; צלקת ניתוחית בכתף שמאל לא רגישה והגלידה היטב; ללא דלדול שרירי חגורת הכתף; תנועות כתף מלאות עם כאב בסוף טווחי התנועה; ללא רגישות במפרק AC; תנועות מלאות בברך ימין, וכן מצא כי הברך הימנית יציבה וללא סימנים מניסקלים.

4.בפרק הדיון והמסקנות ציין המומחה, כי בבדיקה לא נמצאו אצל התובע ממצאים פתולוגיים אובייקטיביים בברך ימין, פרט לסימני גירוי פטלו-פמורלית שקיימים גם משמאל. שורש כף היד השמאלית נמצא תקין, פרט לכאבים במישוש, ולא נמצאו ממצאים פתולוגיים בכתף שמאל, פרט לצלקת ניתוחית (תקינה) מעל הכתף.

בנסיבות אלה הגיע המומחה למסקנה כי לתובע נכות קלה בעקבות התאונה, והעריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין פציעתו בכתף שמאל, בשיעור 2.5% לפי סעיף 39(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן – התקנות); המומחה הבהיר מדוע יחס לתובע רק חלק משעור הנכות המצוין בתקנה "ניתן רק חלק מהנכות המלא בשל תפקוד תקין של הכתף לאחר ניתוח מוצלח, אבל עדיין עם תלונות סובייקטיביים" (כך במקור- א.נ.ח). עוד ציין המומחה, כי הוא מעריך שלתובע נותרה נכות צמיתה בגין פגיעתו בשורש כף יד שמאל, אותה העריך בשיעור 2.5% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות תוך ציון כי "ניתן רק חלק של נכות המלא בשל תפקוד מלא לאחר שבר בעצם הסירה של שורש כף יד עם שינויים קלים ב CT ותלונות סובייקטיביות".

משכך קבע המומחה כי שיעור הנכות הרפואית של התובע הוא 4.9% "ללא הפרעה תפקודית"; המומחה אף ציין כי לא ראה שנותרה לתובע כל נכות בגין תלונותיו ביחס לברך ימין, בהעדר סימנים קליניים בברך זו.

המומחה לא הוזמן להחקר על קביעותיו שבחוות הדעת, גם שאלות הבהרה לא נשלחו אליו ועל כן חוות הדעת של המומחה היא הראייה הרלוונטית להוכחת 'ענין שברפואה', קרי להוכחת המצב הרפואי של התובע ושיעור נכותו; "בדרך כלל, כשמומחה רפואי ... מגיש חוות דעתו, וצד מן הצדדים אינו מנסה לערער את חוות דעתו על ידי הפניית שאלות הבהרה או על ידי חקירתו הנגדית ניתן להסיק לכאורה שחוות דעתו מקובלת על הצדדים..." (ע"א 2160/90 רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז (5), 170).

בענייננו כאמור לא חלקו הצדדים על ממצאי המומחה לענין הנכות הרפואית בדרך המקובלת ומשכך אני מקבלת את קביעת המומחה ואני קובעת כי לתובע נותרה נכות רפואית לצמיתות בשיעור 4.9%.

הנכות התפקודית

6.הצדדים נחלקו בשאלת הנכות התפקודית שנותרה לתובע.

בעוד שלטענת התובע כאמור בסיכומיו יש לייחס לו "למען הזהירות בלבד" נכות תפקודית בשיעור 5%, בדומה לנכותו הרפואית, טוענת הנתבעת כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כפי שגם ציין במפורש המומחה בחוות הדעת.

7.בהתאם לפסיקה המונחים – נכות רפואית, נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות – הם בעלי משמעות שונה (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ. סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792) כך גם נקבע כי בהעדר ראיות אחרות יקבל בית המשפט, במרבית המקרים, שהנכות הרפואית היא גם הנכות התפקודית:

"נקבע כי במרבית המקרים ".. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת" (ע"א 722/86 הנ"ל) ובהעדר ראיות אחרות יקבל בית המשפט כי הנכות הרפואית היא גם הנכות התפקודית, פעמים רבות משום ש"התובע נמנע מלעשות מאמץ רציני בכיוון מציאת סידור מתוך חשש שדבר זה עלול להפחית את סיכויי הפיצויים שלו" (ע"א 357/71 מרקוביץ נ. החברה לבנין, פ"ד כו(1) 824; ע"א 68/62 כדורי נ. פחטר, פ"ד טז 1954; וראו גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ביום 19.8.07 -ע"א 2081/02 משה שטרית נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ)".

ועוד לציין כי הכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון והעוברים כחוט השני בין פסקי הדין השונים הם כי: