סמילה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.מדובר בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.6.12 אשר קבעה כי למערער אין החמרה בנכותו (להלן: "הוועדה").

טענות הצדדים

2.המערער טען כי במועד הוועדה, הוועדה לא הצליחה לעיין בדיסק בדיקת ה- M.R.I ועל כן, היא לא קבעה כיצד היא מפרשת את הבדיקה. לטענתו, ההתייחסות היחידה של הוועדה לבדיקת ה- M.R.I הינה במסגרת התייחסותה לחוות דעתו של פרופ' עטר מטעם המערער אשר מציין את ממצאי הבדיקה בחוות דעתו.

המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא הזהירה אותו בדבר חוסר שיתוף פעולה מצידו, על אף שמפרוטוקול הוועדה עולה כי היא חשדה באי שיתוף פעולה.

3.המשיב טען כי הוועדה התייחסה בפירוט ובאופן מנומק לבדיקת ה- M.R.I ולממצאים המופיעים בה.

באשר לטענה כי המערער לא הוזהר על ידי הוועדה, טען המשיב כי לא היה על הוועדה להזהיר את המערער מפני השלכות אי שיתוף פעולה, כאשר הוועדה כלל אינה מצביעה על אי שיתוף פעולה. לטענתו, אין בממצא אותו מציינת הוועדה- "בלי משים מזיז הצוואר" כדי ללמד על העדר שיתוף פעולה, שכן המערער פעל ללא כוונת מכוון להסתיר נכותו.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

5.כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות וועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד, 213 (1999)).

6.אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה במועד הוועדה, הוועדה לא הצליחה לעיין בדיסק ה- M.R.I ולא קבעה כיצד היא מפרשת את הבדיקה ועל כן יש להחזיר את עניינו לוועדה.

בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה, קבעה הוועדה כי היא "לא מצאה כל עדות לקיפוח נוירולוגי אובייקטיבי ובוודאי לא לסימנים קליניים המאשרים את הטיעון על מלציה כפי שרשם פרופ' עטר בפענוח של בדיקת M.R.I 27.5.11, לו היה ממצא כזה לבטח היו סימנים אובייקטיביים נוירולגים בבדיקה הקלינית" (ההדגשה הוספה- י.כ.).

בהתאם להלכה הפסוקה בדרך כלל עדיפים ממצאי בדיקה קלינית על פני ממצאי הצילומים למיניהם, לעניין הערכת היכולת התפקודית בפועל, ביחוד כשאין מניעה לשיפור במצבו של הנפגע ממועד ביצוע הבדיקה ועד למועד ישיבת הוועדה (ראו בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)).

זאת ועוד, השאלה לאיזו בדיקה להיזקק ובאיזה אופן לבחון חומר רפואי, הינה שאלה רפואית שאין ערכאה שיפוטית מוסמכת להתערב בה.

לאור האמור, משעה שהוועדה ביססה את קביעותיה על סמך הממצאים הקליניים שמצאה ובשים לב לכך כי השאלה לאיזה בדיקה להיזקק הינה שאלה רפואית, הרי שאין מקום להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה לצורך התייחסות לבדיקת ה- M.R.I.

7.באשר לטענת המערער לפיה הוועדה לא הזהירה אותו בדבר חוסר שיתוף פעולה מצידו, הרי שלמקרא ממצאיה ומסקנתה של הוועדה לפיהם "בבדיקה: מדגים תנועתיות מינימלית של הצוואר בכל הכיוונים אולם בלי משים מזיז את הצוואר עם הגבלה קלה בכל הכוונים" ו- "מבחינה תפקודית הממצאים תואמים הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי..." למד בית הדין כי הוועדה התרשמה, לכאורה, שהמערער אינו משתף פעולה בצורה מלאה ובהתאם ליכולותיו הפיזיות האמיתיות, כאשר בין התפקוד המופגן לבין היכולת האמיתית קיים פער.

משכך, היה על הוועדה להזהיר את המערער ולהעמידו על החשד כי התנהגותו בבדיקה אינה תואמת את יכולותיו הפיזיות לאשורן, וליתן לו הזדמנות בכדי להשמיע את דבריו בתגובה לחשדותיה (ראו דב"ע נב/ 27-01 דודו ממן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 334).

משלא פעלה הוועדה בהתאם לאמור לעיל - נפל פגם משפטי בהתנהלותה.

8.לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתתכנס בשנית לדון בעניינו של המערער. ככל שהוועדה תידרש, הוועדה תזהיר את המערער בדבר הצורך לשתף פעולה באופן מלא וככל שלא יעשה כן, הוועדה תהיה רשאית לבדוק את המערער על סמך בדיקות עקיפות ולנמק את קביעתה.

9.אין צו להוצאות.