סמיון נ' ניקולאי

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪, שעניינה תשלום פיצוי בגין נזק שגרם הנתבע, כך נטען, לדלת דירתו של התובע.

2.על-פי האמור בכתב התביעה, ביום 25.10.2009 חיבל הנתבע במזיד לדלת דירתו של התובע באופן שחייב את החלפתה בעלות כספית של 2,850 ש"ח. במסגרת תביעתו, עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום עלות הדלת החדשה, כאמור לעיל, וכן בפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. לתמיכה בתביעתו, צירף התובע הזמנת מוצר/קבלה זמנית מחברת "שריונית חסם" עבור התקנת הדלת החדשה בסך של 2,850 ₪, וכן אישור מטעם טכנאי החברה הנ"ל, לפיו הוא בדק את דלת הכניסה הישנה של התובע בטרם החלפתה ומצא, כי הציר התחתון שבור באופן שאינו ניתן לתיקון.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה ובו הכחיש, מכל וכל, את טענותיו של התובע. לטענתו, מעולם לא גרם נזק לדלת דירתו של התובע וכי התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונו. לאור זאת, עתר הנתבע לדחיית התביעה כנגדו, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט לדוגמא, בהיות התביעה טרדנית, קנטרנית ומשוללת כל יסוד.

4.בדיון שנערך בפניי העידו מטעם התובע – התובע בעצמו ומר גרצ'ישקוין יבגני (להלן: "יבגני"). מטעם הנתבע, העיד הנתבע בעצמו, גב' משייב פולינה וגב' ויקטוריה זלוגין.

5.כאמור, התובע טוען, כי הנתבע גרם לדלת נזק במזיד – הנתבע מכחיש.

6.להוכחת תביעתו העיד התובע לעצמו, חזר על האמור בכתב התביעה תוך פירוט והגיש תמונות של נזק בדלת הדירה שסומנו ת/1. עוד נשמעה עדותו של יבגני, אולם לא היה בעדות זו כדי להועיל לתביעתו של התובע, מכיוון שיבגני לא העיד בפניי, כי ראה במו עיניו את הנתבע פוגע בדלת דירתו של התובע וגורם לנזק הנטען. יבגני העיד, כי "ראיתי בן אדם שאמר מילים לא יפות, ראיתי אותו מהעינית של הדלת. ראיתי בן אדם עם שערות לבנות ומשקפיים, אני מצביע על הנתבע. רק ראיתי שהוא אמר מלים לא טובות ולא ראיתי מה שהוא עושה. לא ראיתי אותו דופק ונותן מכות בדלת. שמעתי את הנתבע מקלל ואומר מילים לא טובות אבל אני לא זוכר מה הוא אמר" (הדגשות הוספו - עמוד 3, שורות 32-33).

7.לעולם, על התובע הנטל להוכחת תביעתו. דומה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו כשל התובע בלהרים את העול המוטל על כתפיו. מלבד טענתו, כי הנתבע גרם נזק במזיד לדלת, לא הביא התובע ראיה כלשהי. אומנם, מעיון באחדות מן התמונות ניתן לראות כי נגרם נזק לציר הדלת, אולם אין בתמונות הללו, לבדן, כדי להוכיח כי הנתבע הוא זה אשר גרם, במו ידיו, לנזק האמור.

8.אוסיף ואומר, כי בעדותו בביהמ"ש שטח התובע בפניי טענות מטענות שונות אודות מעשי תקיפה, איומים, היזק לרכוש בנזיד, הטרדות והצקות, שנטען כי הנתבע ביצע כלפיו וכלפי בני משפחתו. מנגד, כפר הנתבע בתוקף בטענות הללו ואף הוסיף וטען, כי דווקא התובע הוא זה אשר מתנכל ומציק לו ללא הרף. מהראיות שהונחו לפניי, עולה כי הצדדים הגישו תלונות הדדיות אחד כנגד משנהו למשטרה והסכסוך ביניהם אף הגיע לכותלי ביהמ"ש, בהליך זה ובהליכים אחרים. כאן המקום לציין, כי התלונות ההדיות שהוצגו בפניי נסגרו מחמת העדרן של אשמה פלילית או נסיבות המצדיקות המשך חקירה.

9.גם טענות אלו של התובע לא ראיתי לנכון לקבלן, וזאת משני טעמים: האחד- טענות אלו לא בא זכרן בכתב התביעה, כלל ועיקר, והן עלו לראשונה במהלך עדותו של התובע בביהמ"ש ; והשני – בפניי גרסאות סותרות של הצדדים, ובהעדרן של ראיות חיצוניות של התובע, לא הוכחה גרסתו וכל טענותיו, בהקשר זה, נותרו טענות בעלמא וללא כל תימוכין. ניכר מעדויות הצדדים, כי התביעה נשוא התיק שבפניי הינה פרק נוסף בסכסוך ארוך שנים בין שכנים המתגוררים בצוותא, סכסוך אשר הוביל בסופו של דבר ליחסים עכורים.

10.לאור כל המקובץ לעיל, ומשלא עלה בידי התובע להרים את נטל הראיה והשכנוע להוכיח, כי הנתבע הוא הוא אשר גרם לנזק הנטען לדלת, הרי שדין התביעה להידחות וכך אני מורה.

11.לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאור היחסים השוררים בין הצדדים הניצים, אינני עושה צו להוצאות.

12.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: