סמי נ' א.א.ד פיגומים וגידור בע"מ ואח'

פסק דין חלקי

א.מבוא

1.בתביעה זו עתר התובע, יליד 1968, לחייב הנתבעים או מי מהם לשלם לו פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו בתאונה מיום 18.5.03. התובע טען כי ביום 18.5.03 נשלח ע"י מעבידתו, חברה להובלה, אשר איננה נתבעת בתביעה זו, להוביל מטען עצים למפעל הנתבעת מס' 1. נתבע מס' 2, הינו, לטענת התובע, הבעלים ו/או המנהל של נתבעת 1.

2.התובע טען כי הוביל במשאית מטען עצים למפעל הנתבעת מס' 1 וכשהגיע לשם החל לסייע בפריקת המטען ממשאיתו תוך שימוש במלגזה בצבע צהוב שהייתה במקום. נטען כי פירוק המטען נעשה בפעולה משותפת של נתבע 2 והתובע. התובע טען כי במהלך עבודת פירוק המטען, שעה שנהג במלגזה קדימה, כאשר ידו אוחזת בקשת הביטחון שהותקנה על המלגזה נצמדה המלגזה לקונטיינר שהיה על המשאית, ממנו פורק המטען. נטען כי כתוצאה מכך נפגעה ידו הימנית של התובע ואצבעות 4 ו- 5 ביד זו נקטעו.

3.אין מחלוקת כי במועד הרלוונטי לתאונה לא היה לתובע רישיון נהיגה על מלגזה. עוד אין מחלוקת כי בידי התובע אין פרטים מדויקים בנוגע למלגזה משום שלטענתו מאמציו להשיג פרטים אלו מהנתבעים כשלו.

4.התובע טען כי התאונה הנטענת הינה תאונה דרכים ועל הנתבעים 1 ו- 2 לפצותו בגין נזקיו. זאת משום שהותירו לו השימוש במלגזה. עוד טען התובע כי על הנתבעת מס' 3 (להלן: "קרנית") לפצותו בגין נזקיו משום שע"פ המידע ברשותו לא היה למלגזה במועד הרלוונטי כיסוי ביטוחי.

5.לחילופין טען התובע כי היה ויוברר שהמלגזה אינה כל רכב מנועי ושהתאונה אינה תאונת דרכים כמשמעותה כחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, (להלן: "החוק") קמה חובה לנתבעים 1 ו- 2 לפצותו מכח עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין, הכול אמור בכתב התביעה.

6.עד מועד כתיבת פסק דין זה לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2 ובהתאמה עתר התובע למתן פסק דין נגדם.

7.קרנית טענה כי דין תביעת התובע נגדה להדחות משום:

I.אין כתב התביעה מגלה נגדה עילה משום שלא הוכח כי במועד הרלוונטי לא היה בטוח תקף למלגזה.

II.אין כתב התביעה מגלה נגדה עילה משום שהתובע נהג במלגזה ללא כיסוי ביטוחי ולא נטען או הוכח כי לא ידע או סביר היה כי לא ידע שלמלגזה אין כיסוי ביטוחי.

III.התאונה הנטענת, גם אם ארעה בנסיבות המתוארות ע"י התובע, איננה תאונת דרכים כמשמעה בחוק, משום שבנסיבות העניין אין לראות המלגזה כרכב מנועי, אשר יעודו לשמש תחבורה יבשתית.

8.מטעמי זהירות, ולחילופין, הגישה קרנית גם הודעה לצד שלישי וגם הנתבעים 1 ו-2.

ב.ההליכים

1.כאמור נתבעים 1 ו- 2 כלל לא התגוננו בפני התביעה שבפני.

בישיבת קדם משפט מיום 26.11.08 הוחלט, בהסכמת הצדדים על פיצול הדיון בתביעה ונקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים בשאלת החבות.

2.ביום 19.10.09 שמעתי ראיות בשאלת החבות, במהלך הדיון נחקר בפני רק התובע והוגשו מסמכים שונים. קרנית בחרה שלא להביא עדים.

ג.המסקנה

1.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים ובסיכומי הצדדים וכן שמעתי עדות התובע והתרשמתי ממנה נחה דעתי כי דין התביעה כנגד קרנית להדחות וכי בהעדר הגנה יש לקבל התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 ובהתאמה לחייבם לשלם לתובע הפיצוי הנתבע על ידו, הכול כאמור בתצהיר מפורט לעניין זה אשר יוגש ע"י התובע.

2.מצאתי ממש בטענות קרנית כי אכן בנסיבות העניין לאור מיעוט הראיות הן בנוגע לטיב המלגזה והן בנוגע לשימושה וייעודה במפעל הנתבעת מס' 1 אין לקבוע כי התובע הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי המלגזה הרלוונטית הינה רכב מנועי שייעדו לשמש לתחבורה יבשתית.