סמי נ' לנדסמן ואח'

החלטה

המבקש- הנתבע פנה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום

ת.א. 1483-12-08) שניתן בהעדר הגשת כתב הגנה ביום 5.3.09 ע"י כב' הרשמת שלומית פומרנץ וכן נתבקש עיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק שמספרו 01-41480-09-03 שנפתח בעקבות פסק הדין.

כמפורט בכתב התביעה, המשיבים- התובעים הבעלים של הבית הנמצא ברח' נורדאו 7 חיפה הידועה כחלקה 11 בגוש 10862 השכירו את הדירה למבקש- הנתבע. משלא עמד המבקש בתשלום דמי השכירות, מים ומיסי עירייה התובעים הגישו תביעת פינוי כנגד המבקש.

בהתאם לפסק הדין של בית משפט קמא המבקש לא הגיש כתב הגנה למרות שכתב התביעה הודבק במענו, משכך בית משפט קמא קיבל את התביעה והורה למבקש לפנות את המושכר תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ביום 9.8.09 המבקש פנה לבית משפט קמא בבקשה דחופה ביותר שכותרתה: "בקשה לביטול ו/או עיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה". בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13.12.09 דחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין אולם הוא לא התייחס בהחלטתו לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין.

מאחר והייתה פניה מטעם המבקש לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לגביה לא הייתה התייחסות של בית משפט קמא, הנני רואה באי התייחסות בית המשפט לבקשה זו כדחיית הבקשה על ידו ולכן הנני קובע כי המבקש מילא אחר הוראת תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקש המדובר בפסק דין של פינוי דייר מוגן שניתן בהעדר, הנכס נרכש ע"י המשפחה בשנת 1995 בשווי מעל 50,000$ ועם הזמן שופץ ונעשו בו תוספות בסך של כ- 12,000$.

המבקש טוען כי מעולם לא נמסר לידיו כתב התביעה של בית משפט קמא וכל זאת בשל מטרת המשיבים לקבל פסק דין במחטף וללא ידיעת המבקש ו/או פתיחת תיק הוצאה לפועל בתל אביב ולא בחיפה במטרה לגרום נזק למבקש.

המבקש תמה מדוע המסירות שנשלחו ע"י המשיבים לא הגיעו אליו למרות שמסירות שנשלחו ע"י בית משפט נתקבלו אצלו.

המבקש טוען כי אין למשיבים עילת תביעה ולא קמה להם עילת פינוי, הם הבעלים בנכס בדמי מפתח והמשיבים לעולם לא קנו את זכות דמי המפתח מהמוכרים בהתאם לחוזה הקנייה שקנו מהבעלים.

המשיבים טוענים כי הם רכשו את הדירה ממר קנזן רחמים מיום 6.11.07, לטענתם המבקש הפר את חוק הגנת הדייר בכך שהוא נטש את הדירה ואינו גר בה עוד. לטענתם הוא העתיק לפני שנה את מקום מגוריו לכפר בענה, בדירה לא היה נעשה שימוש בששת החודשים האחרונים, המים היו מנותקים על ידי עיריית חיפה והוסיפו כי הוא לא שילם דמי שכירות.

המשיבים בתגובתם לבקשת הביטול טוענים כי מסירת כתב התביעה בוצעה כדין, כתב התביעה נמסר למבקש בדירה נשוא המחלוקת והם המציאו תצהיר של פקיד המסירה. הואיל והמבקש לא המציא כתובת אחרת, המסירה בוצעה כפי שהייתה אמורה להיות מבוצעת.

המשיבים מוסיפים כי למבקש אין טענת הגנה כנגד התביעה, הוא עצמו מודה כי הוא לא שילם את דמי השכירות ובמקרה דייר מוגן לא משלם את דמי השכירות הוא מאבד את ההגנה שבחוק.

המבקש בתשובתו לתגובת המשיב טוען כי דמי השכירות שולמו במלואם. המבקש טוען כי פסק הדין ניתן במרמה. המבקש מוסיף כי נושא תשלום דמי השכירות אינו מהווה עילת פינוי, המבקש מדגיש כי הוא לא נטש את הדירה.

דיון

באשר למסגרת הנורמטיבית אפנה לפסק דינו של כב' השו' פוגלמן מיום 25.11.09, ע"א 9285/09 יוחאי אהרוני נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ:

"ככלל, אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מנת לסטות מכלל זה, נדרש בית המשפט לקיומם של שני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. לעניין המבחן הראשון נקבע, כי "אין בית המשפט נכנס לפני ולפנים של סיכוי זה וביסוסו, ודי לפעמים בסיכויים לכאורה, כפי שמתגלים בבדיקה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור, כדי לצאת ידי החובה בנדון " (ב"ש 978/84 שכון עובדים נ. מלובנציק, פ"ד ל"ח (4) 572, 576 (1984); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (לא פורסם, 1.12.05)). בהימצא שהערעור אינו משולל יסוד, יעבור, איפוא, בית המשפט למבחן השני, הוא מבחן מאזן הנוחות. במסגרת מבחן זה יבחן בית המשפט את הנזק היחסי שייגרם לכל אחד מן הצדדים כתוצאה ממתן או אי מתן הצו (ראו ע"א 6146/00 עיריית תל אביב-יפו נ' אהובה (לא פורסם, 19.11.00)). על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו המיידי של פסק הדין יסב לו נזק בלתי הפיך אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (לא פורסם, 30.8.09)).".

אקדים מאוחר למוקדם ואציין כי הודעת הערעור הוגשה באיחור ניכר, המבקש אף התעלם מעובדה זו ולא פנה בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. פסק הדין ניתן בהעדר ביום 5.3.09, המבקש בס' 2 לבקשתו לביטול פסק הדין טען כי הוא קיבל לראשונה את פסק הדין ביום חמישי 6/8/09, הודעת הערעור הוגשה בחלוף המועד ביום 16.2.10 מבלי שהמבקש הצביע על הנימוקים לאיחור בהגשתו.