סמי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

החלטה

העורר, מר טל סמי, הגיש ביום 27.109 תביעה למשיבה לפי חוק הטבות לניצולי השואה התשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות). בתביעתו טען כי נולד בשנת 1928 ברומניה וגר בתקופת הרדיפות בעיר פאנצ'ו. את קורותיו תיאר בטופס התביעה במילים אלה: "...בשל יהדותי אולצתי לענוד טלאי צהוב, גורשתי מבית הספר ואולצתי לעבוד בעבודות בכפייה, נקיון רחובות, פינוי שלגים וכיוצ"ב".

תביעת העורר נדחתה ע"י המשיבה מן הטעם שחוק ההטבות אינו חל עליו משום שלא הוכיח כי שהה בתקופה הרלוונטית בגטו, במחנה ריכוז או במחנה שעבדו בו עבודת פרך. החלטת הדחייה נשלחה לכתובת העורר ביום 1.9.09 בדואר רשום. הערר על ההחלטה הוגש במרץ 2010 והמשיבה עותרת למחיקתו על הסף בשל האיחור בהגשתו.

נקדים ונציין כי העורר עלה ארצה בשנת 1958 ועל כן אינו יכול לתבוע בגדרו של חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות).

עוד נוסיף כי לטופס התביעה מצורף ייפוי כוח שניתן ע"י העורר לעו"ד דוד ידיד. נתון זה רלוונטי בהקשר לטענות המועלות ע"י עו"ד ידיד, המייצג את העורר בערר נשוא דיוננו, כנגד מחיקת הערר.

הוראות החוק לעניין מועד הגשת ערר לפי חוק ההטבות:

סעיף 6(א) לחוק ההטבות:

"הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשות המוסמכת כאמור בסעיף 2, רשאי לערור עליה לפני ועדת עררים, כמשמעותה בסעיף 16 לחוק נכי רדיפות הנאצים, בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה."

סעיף 6(ב)....

סעיף 6(ג)...

סעיף 6(ד): "סדרי הדין שנקבעו לפי סעיפים 17 ו-17א לחוק נכי רדיפות הנאצים יחולו, בשנויים המחויבים, על ערר וערעור כאמור בסעיף זה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה."

לחוק ההטבות לא נקבעו סדרי דין משלו וחלים עליו סעיף 17 לחוק הרדיפות והתקנות שהותקנו על פי סעיף 17א – תקנות נכי רדיפות הנאצים (סדרי דין בוועדת ערר) תשל"ד- 1973 (להלן התקנות).

סעיף 17(א):

"הרואה עצמו נפגע ע"י החלטת הרשות המוסמכת רשאי לערור עליה לפני ועדת העררים תוך 30 ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערר לתקופה נוספת שלא תעלה על ארבע עשר יום."

תקנה 2(א) לתקנות חוזרת על הוראות סעיף 17 הנ"ל ותקנה 28 חוזרת וקובעת כי הועדה אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת הערר מעבר ל- 14 יום; "הועדה או היושב ראש שלה רשאים, מטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתם, להאריך כל מועד שנקבע בתקנות אלה או על פיהן, למעט תקנה 2(א)."

העולה מהוראות החוק:

חוק ההטבות (סעיף 2) אינו מחייב את הרשות לשלוח החלטתה בדואר רשום כפי שהיא מצווה בסעיף 7(ב) לחוק הרדיפות - "הודעה על החלטת הרשות המוסמכת תישלח למבקש בדואר רשום...".

מניין הימים להגשת ערר לפי חוק ההטבות הוא 45 מיום שנמסרה למבקש החלטת הרשות. מועד זה ניתן להארכה ע"י ועדת הערר ב- 14 יום נוספים ולא מעבר לכך.

ין חולק כי החלטת הדחייה נשלחה לעורר בדואר רשום (המשיבה הציגה אישור על כך) ועררו לא הוגש במועד הקבוע בחוק. המשתמע מהוראות החוק שהובאו לעיל והעולה מפסיקה של הועדה וביהמ"ש המחוזי הוא כי ועדת העררים אינה מוסמכת להאריך את המועד להגשת ערר מעבר ל- 14 ימים, בסוגיה זו ראה ו"ע ת-א 1535/08 כהן חלומה נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 128/05 דרייזן רחל ואח' נ' הרשות המוסמכת והערעור שהוגש על פס"ד דרייזן– ע"א (ת-א) 3109/05 מרלן שכטר ואח' נ' הרשות המוסמכת.

ב"כ העורר מבקש להימנע ממחיקת הערר בטענה כי המשיבה פעלה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הגינות כלפי העורר, וכל זאת משום ששלחה את החלטתה ישירות לעורר ולא למשרד עורך הדין ידיד המייצג אותו משלב הגשת הערר. את טענתו מבסס ב"כ העורר על כלל 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו- 1986. עוד נטען כי העורר לא ידע על דחיית תביעתו.