סמולינסקי נ' כב' השופט (בדימ') אמנון סטרשנוב ואח'

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 18.3.2012 (להלן: "המשיב"), אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, בה קבע, במסגרת סמכותו עפ"י ס' 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז – 1976 (להלן: "הפקודה") ובהתאם להמלצות ועדת המשמעת (להלן: "הוועדה" או "המשיבה"), כי יותלה רישיונו של המערער, רופא במקצועו, לתקופה של 3 חודשים.

עובדות המקרה

2.ההליך המשמעתי נשוא הערעור שלפניי מתייחס לאירועים של 19.06.97, בו ביצע המערער, שבאותו זמן כיהן כמנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים בתל-השומר, יחד עם עוזרו ד"ר ישי אוסטפלד, מתמחה צעיר לפני שלב א', ניתוח לב בחולה (להלן: "הניתוח השני"), מר מרדכי נבעה ז"ל, אשר ביום הניתוח – היום בו נפטר - היה בן 31 (להלן: "החולה").

3.בהקשר זה יצוין כי מאז תחילת שנת 1997 סבל החולה מבעיות לב קשות, ואף נותח בלבו ביום 06.02.97 (להלן: "הניתוח הראשון"). במהלך ניתוח זה התגלתה אצל החולה נטייה דימומית קשה, ובית החזה נסגר רק לאחר חמש שעות. יודגש כי הניתוח הראשון בוצע ע"י ד"ר שיינפלד וד"ר אוסטפלד, אולם המערער, ששהה באותו זמן מחוץ לבית החולים, נקרא לסייע בניתוח בשל הדימום המאסיבי ממנו סבל החולה, וכך התוודע לבעיה הגנטית ממנה סבל ואשר גרמה לדימומים. לאחר מכן, שוחרר החולה לביתו, אולם שב והתאשפז מספר פעמים במחלקה, בשל בעיות הלב מהן סבל.

4.באחד מן האשפוזים במחלקה, התגלה כי הדלף ממנו סבל החולה טרם הניתוח הראשון חזר. בתום סדרה של בירורים והתייעצויות, הוחלט לשוב ולנתח את החולה, והפעם בוצע הניתוח על ידי המערער.

5.במהלך הניתוח השני, לאחר מספר פעולות שנעשו בלבו של החולה, חזר הלב לפעום בקצב סדיר, הלב נסגר והחולה נותק ממכונת לב ריאה בשעה 12:20. בשלב זה הופיע דימום שנראה משמעותי. לאור הפקת לקחים מן הניתוח הקודם, הוזמן לחדר הניתוח המטולוג בכיר, פרופ' אורי מרטינוביץ, שניסה לעצור את הדימום באמצעות ריסוס שדה הניתוח עם דבק ביולוגי; אולם למרבה הצער, הנטייה לדמם הלכה וגברה, ועקב כך קיבל החולה מנות דם רבות. בשלב זה, בסביבות השעה 12:30, עזב המערער את חדר הניתוח ועלה לחדרו, תוך שהוא מותיר את ד"ר אוסטפלד לטפל בחולה לבדו, ומסתפק במתן הוראות מרחוק, באמצעות מכשיר האינטרקום. המערער ירד פעמיים נוספות לחדר הניתוח לצורך מתן הנחיות, אולם לא טיפל עוד בחולה, וזאת חרף החמרת מצבו של החולה, שכללה לחץ דם נמוך ודימום בלתי פוסק.

6.על אף המצב הקשה בו היה החולה נתון, עזב המערער את בית החולים בסביבות השעה 16:00, לצורך ביצוע ניתוח אחר בבית חולים פרטי; אם כי, לא לפני שדיווח על המקרה ועל עזיבתו לד"ר יעקב לביא, מי שהיה רופא כונן באותה שעה. המערער הורה לד"ר אוסטפלד ולד"ר לביא כי אין לבצע כל התערבות כירורגית נוספת בחולה, וכי יש להמשיך בפעולת ייבוש הדימום, ותו לא.

7.כעבור כשעה וחצי, כשהחולה עודנו מדמם, הצטרף לניתוח ד"ר צבי זיסקינד, כירורג בכיר, אשר בא לעזרת ד"ר אוסטפלד. במהלך סקירת הלב, ניסה ד"ר זיסקינד להרים מעט את הלב, ואז פרץ דם משטח הפנים הסרעפתי של הלב. לאחר שאובחן חור גדול בדופן הסרעפתי של חדר הלב, נעשו ניסיונות להתגבר על פרץ הדם הקשה, אך ללא הועיל. כל ניסיונותיהם של הרופאים להשתלט על הדימום ולהציל את החולה עלו בתוהו, והוא נפטר בשעה 18:00.

השתלשלות העניינים

8.בסמוך לאחר קרות האירוע בו נפטר החולה, נערך בירור מקיף ביחידת הנהלת הסיכונים של בית החולים ונמצא שלא היה כל דופי בהתנהלות בית החולים, ובהתנהגות המנתח הראשי - המערער, במהלך הניתוח.

9.משפחת המנוח לא השלימה עם קביעה זו והגישה תלונה לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. שני נציבי קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' אליקים ופרופ' גליק, החליטו בתחילה לסגור את התיק. כעבור זמן, הוחלט ביחידה המשמעתית של משרד הבריאות לחדש את הטיפול בתלונה זו. בשנת 2002 הועבר בירור המקרה לוועדה מבררת של משרד הבריאות, וזו העבירה, בתום שנתיים נוספות, קרי בשנת 2004, את דו"ח הבדיקה למנכ"ל משרד הבריאות.

10.ביום 14.08.05, כשבע שנים מאז קרות האירוע המצער, הגיש המשנה למנכ"ל שר הבריאות, ד"ר בועז לב, קובלנה נגד המערער, בה נאמר כדלקמן:

הנקבל בהיותו מנתח ראשי, עזב את חדר הניתוח ולאחר מכן את בית החולים, וזאת למרות מצבו הקשה הממושך של החולה ולמרות שהמאמצים הרבים להשתלט על הדימומים במשך שעות רבות נכשלו, ובכך נהג בדרך שאינה הולמת רופא וגילה רשלנות חמורה כאמור בס' 41 (1) ו- (3) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז- 1976.

ביום 03.11.11, נתנה ועדת המשמעת, היא המשיבה, את המלצותיה בעניינו של המערער:

היה על פרופ' סמולינסקי, כסמכות עליונה, להישאר בקמפוס בית החולים ולעקוב במו עיניו על המתרחש, לקחת אחריות מלאה ולהחליט על המשך טיפול שמרני אחר בגין התדרדרות מצב החולה...

העברת החולה לידיים של מישהו אחר, כשהחולה עם חזה פתוח על שולחן הניתוחים ועזיבת בית החולים לטובת חולה אחר בבית חולים פרטי איננו ראוי בלשון המעטה...

לאור האמור לעיל, ממליצה הועדה לקבוע כי פרופ' סמולינסקי התנהג, התנהגות בלתי הולמת ולא ראויה.

ביום 22.01.12 תיקנה המשיבה את החלטתה ולפיה:

ממליצה הועדה לקבוע כי פרופ' סמונילסקי התנהג, התנהגות בלתי הולמת ולא ראויה וכי יש להטיל עליו סנקציה של שלושה חודשי התלייה.