סמואל נ' רונן ואח'

פסק דין

1.זוהי בקשתה של המבקשת, הזוכה בתיק הוצל"פ 01-47658-05-4, ליתן לה רשות ערעור על החלטתה מיום 19.12.11 של כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר שדחה חלק מבקשתה של המבקשת להגדלת חוב.

המשיבים הגישו תגובה לבקשה וטוענים כי יש לדחותה.

ב"כ המבקשת טוען שיש לראות את הבקשה כערעור בזכות, שכן מהות ההחלטה נשוא הבקשה הינה בהחלטה בטענת "פרעתי".

הואיל והחלטתי לדון במחלוקת לגופא, לא מצאתי להידרש לשאלה האם מדובר בערעור בזכות או ברשות.

2.בסיס המחלוקת בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 31.8.04 ע"א 1950/01.

לענייננו נקבע בפסה"ד כי אם לא ישלמו המשיבים את כל הסכומים שנקבעו במועדם יהיה עליהם לפנות את הדירה "...תוך 30 יום מקבלת הודעה בכתב...".

בהמשך פסה"ד נקבע כי אם לא תפונה הדירה, עפ"י האמור לעיל, ישלמו המשיבים למבקשת "פיצוי בגין אי פינוי הדירה במועד בסך השווה ל-60 דולר לכל יום של איחור בפינוי הדירה".

3.יודגש כי עפ"י נוסחו של פסה"ד המועד לתחילת תשלום הפיצוי הינו בחלוף 30 ימים מהמועד של קבלת ההודעה בכתב.

מסתבר כי המשיבים לא עמדו בתנאי התשלום והסנקציה הופעלה בדרך של הגדלת החוב בתיק ההוצל"פ לתקופה שעד ליום 1.1.06.

הבקשה הנוכחית בפני הרשמת הייתה להגדיל את החוב לתקופה שמיום 1.1.06 ועד למועד הגשת הבקשה 5.10.11.

4.במהלך התקופה לגביה מתבקשת הגדלת החוב עוכבו הליכי הפינוי פעמיים.

בפעם הראשונה הגישו המשיבים בקשה בטענת "פרעתי" וכדי לעכב הפינוי שנקבע מועד לביצועו, בקשו גם עיכוב ביצוע ובקשתם נעשתה בחיוב בכפוף להפקדה כספית שהופקדה על ידם והליך הפינוי עוכב.

בפעם השניה הגישו המשיבים ערעור על דחיית בקשתם בטענת "פרעתי" וביצועו של הפינוי עוכב עד להכרעה בערעור.

משנדחה הערעור בוטלה גם ההחלטה על עיכוב ביצוע.

5.בהחלטתה קבעה הרשמת הנכבדה באופן מפורש כי לטעמה אין לחייב בתשלום הפיצוי בתקופות עיכוב הביצוע.

הרשמת מבהירה כי הפיצוי חל כאשר לא מתבצע הפינוי ואולם משניתן צו לעיכוב הפינוי ממילא אין חובת פינוי ולכן אין גם מקום להטיל את החיוב. באותן תקופות עיכוב ביצוע לא מפונה הנכס בשל החלטה שיפוטית המעכבת את הוצאתו לפועל של פסה"ד מן הכח אל הפועל.

במסקנתה מפנה הרשמת לפסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 5420/07 שדן בחיוב ריביות פיגורים בתקופת עיכוב ביצוע עפ"י החלטת ביהמ"ש.

באותו פסק דין הסביר ביהמ"ש כי החיוב בריבית פיגורים מטרתו לתמרץ את החייב לשלם, אבל אין תמרוץ כאשר יש עיכוב ביצוע.

כך גם בענייננו הפיצוי שנקבע נועד לתמרץ את המשיבים לפנות את הנכס, ואולם משניתנה החלטה על עיכוב ביצוע, אין הם חייבים בפינוי וממילא אין מה לתמרץ.