סמו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.3.13 (להלן – הוועדה).

2.הוועדה התכנסה על מנת לדון בתביעתו של המערער בהתאם לתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, ולקבוע אם מצבו של המערער הוחמר מאז שנקבעה נכותו בעקבות פגיעה בעבודה מיום 25.7.04 במהלכה נפגע בגבו.

הוועדה קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

בענף הנכות הכללית, שקבעה כי לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 24.7.2012, שקבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

3.המערער טען, כי יש בליקוייו הגופניים כדי להצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור גבוה יותר, כי אינו מסוגל לעבוד, וכי הוא מטופל באופן קבוע ומתמשך בשל חומרת הפגיעה.

4.מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שכן ערכה בדיקה שהעלתה ממצאים שאינן מצדיקים קביעת נכות נוספת.

5. עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה התכנסה ביום 20.3.13, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער בפניה. המערער התלונן כי אינו יכול לשבת ואינו יכול לעמוד או להרים כל משא העולה על ק"ג וחצי, וכי מתקשה לתפקד עקב מצב הגב.

הוועדה ערכה בדיקה קליניית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול. בין השאר מצאה בוועדה כי אין ספזם בשרירי הגב, אין רגישות ממוקמת בחוליות. באשר לתנועות מצאה הוועדה כי היישר מלא, וכיפוף הוא בשיעור °80, הטייה לצדדים °30 לכל צד ללא הגבלה בתנועות סיבוביות של הגב. SLR שלילי דו-צדדי, כח גס שמור בגפיים.

עוד ציינה הועדה (סעיף 10 לפרוטוקול) כי עיינה בחוות-דעת ד"ר גובמן מיום 31.1.13 וכי היא חולקת על קביעתה באשר ממצאיה באשר לתנועות הגב היו שונים.

לסיכום קבעה הוועדה כי ההגבלה בתנועות הכיפוף (מעבר ל- °80) ללא סימני גירוי שורשי – משקפת את הנכות שנקבעה למערער טרם הגשת תעודת ההחמרה. מכאן שאין החמרה במצבו של המערער.

6.על-פי הוראות סעיף 123 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

7.בנסיבות המקרה כאן לא הצביע המערער על שאלות או טענות משפטיות. עיון בפרוטוקול העלה, כאמור, כי הועדה התייחסה לתלונות המערער, ערכה בדיקה קלינית, העריכה את הממצאים והאם יש בהם כדי להצביע על החמרה במצבו, והתייחסה באופן מנומק לחוות-דעת שהוגשה מטעמו. לא מצאתי אי התאמה כלשהיא בין ממצאי הועדה למסקנות אליהן הגיעה, ולפיכך לא ניתן לומר כי קיימת שאלה של חוק המצדיקה את התערבות בית הדין.

8.בהעדר פגם משפטי – על כן הערעור נדחה בזאת.

9.אין צו להוצאות.

10.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, (17 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: