סמבל נ' אטון ואח'

החלטה

בין הצדדים שררו יחסי חברות קרובים והם אף קרובי משפחה.

אין מחלוקת כי הנתבעים היו שרויים במצב כלכלי בעייתי ונזקקו להלוואה מהבנק, אך נדחו.

אשר על כן, פנו בבקשת עזרה לתובעת למען תיטול הלוואה עבורם.

לטענת התובעת בכתב התביעה ובבקשה להטלת עיקול זמני, נטלה הלוואה בסך 40,000 ₪, והעבירה אותה במלואה לנתבעים, בדרך של העברה בנקאית ובמזומן.

אין מחלוקת, כי הנתבעים התחייבו בפני התובעת לפרוע את תשלומי ההלוואה, בסך של 1000 ₪ לחודש, בכל חודש עד לפרעונה המלא, אולם הם טוענים שקיבלו מהתובעת 22,000 ₪ בלבד, אותם החזירו בתשלומים, בין בהפקדה לחשבון התובעת, ובין לידיה במזומן.

לשיטת הנתבעים, לפי חישוב שערכו, סיימו לפרוע את חובם לתובעת בתחילת שנת 2010, ואומנם מאז לא פנתה התובעת אליהם בכל טענה או דרישה בעניין ההלוואה.

יוצא איפוא, כי המחלוקות העובדתיות בין הצדדים נוגעות לשתי שאלות:

האחת – האם מלוא סכום ההלוואה הועבר לנתבעים;

השניה – האם פרעו הנתבעים את מלוא הסכומים שקיבלו.

העדויות:

אין מחלוקת שהסכמות הצדדים לא הועלו על הכתב.

ראיות התובעת -

התובעת הצהירה כי ביום 20.03.2008 נטלה הלוואה בסך 40,000 ₪, שהתחייבה להחזיר ב-58 תשלומים בתוספת ריבית בשיעור פריים + 9% לשנה. התובעת הוסיפה והצהירה שכל סכום ההלוואה הועבר לנתבעים, והם התחייבו כלפיה לשלם 1,000 ₪ לחודש עד לפרעונה המלא.

התובעת המשיכה והצהירה כי הנתבעים שילמו לה 13 תשלומים, בסך 1,000 ₪ כל אחד, ולאחר מכן חדלו מלשלם.

אשר על כן ולמרות מאמציה לעמוד בהחזר ההלוואה, נצבר חוב, בגינו נפתח נגדה תיק הוצל"פ. חוב זה מסולק בפשרה עם הבנק בסכום של 42,300 ₪ לפירעון ב-47 תשלומים.

אשר לעיקול הזמני, טענה התובעת, כי ללא עיקול כספי הנתבעים, המוחזקים על ידי חברת ביטוח "אליהו", לא יהיה ניתן לגבות את החוב הפסוק, ככל שתתקבל התביעה. התובעת הצהירה שלפי מיטב ידיעתה, הכספים מגיעים לנתבעים מחברת הביטוח, כפיצוי בגין גניבת רכבם, ולא ידוע לה על כספים נוספים המגיעים להם ממקור כלשהו.

בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת כיצד היא מבססת את טענתה שאלמלא העיקול לא תוכל לגבות כספים מהנתבעים והיא השיבה כי זו האמת שלה וכי הנתבעים גזלו את כספה. בהמשך ענתה כי לפי הידוע לה אין לנתבעים נכסים מלבד הרכב, אולם בד בבד, ציינה כי לפי השמועות, הנתבעים "נופשים ומטיילים ועושים חיים". התובעת אישרה כי הנתבע 1 עובד באופן מסודר. כמו כן אישרה כי הרכב נשוא הפיצוי הינו של הנתבעת, שקיבלה אותו כמתנה מאביה.

בסופו של דבר, סיכמה התובעת: "אני יודעת שיש לו רכב של העבודה ולא יותר מזה. הם חיים ברמת חיים יפה מאוד, לא משלמים שום דבר ואין להם כלום".

התובעת השיבה בחקירתה החוזרת שהתכוונה לכך שאין לנתבעים הוצאות שכירות או הוצאות אחרות, ולפיכך לא ברור לה מדוע הם מסרבים לשלם לה את החוב.