סמבט נ' אלייב ואח'

פסק דין

1.       לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 3.7.12.

2.       הנתבעים הודו באחריותם לקרות התאונה ועובר להגשת התביעה הנתבעת 2 שילמה לתובע סך של 8,100 ₪ שאינו שנוי במחלוקת בעיניה.

3.         תביעה זו הינה בגין ההפרש בין סכום נזקיו הנטענים של התובע לבין הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת 2, כאשר לדידו של התובע קיזוז הסכום על ידי הנתבעת אינו מוצדק ומנגד סבורים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לתשלום מעבר לסכום ששולם לו מאחר ולא הציג ראיה לתיקון הרכב ובהיותו בעל מוסך הנהנה מהנחה על חלפים אין מקום לפצותו בעלות המלאה של החלפים והתיקון.

4.בדיון שהתקיים בפני התובע העיד ולאחר מכן הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

5.         לטענת התובע על פי ההלכה הנהוגה די לו בצירוף חוות דעת השמאי כדי להוכיח את גובה הנזק גם אם לא צורפה חשבונית תיקון משום שאין עליו כל חובה לתקן את הרכב ועומדת לו הזכות שלא לתקן את הנזקים שנגרמו לו עד לקבלת התשלום מידי המזיק.

לעניין חשבונית הרכישה של החלפים שהוחלפו, טוען התובע כי על פי הוראות המפקח על הביטוח (2004), חברת הביטוח אינה זכאית לקזז סכום פיצוי ללקוח בגין אי הצגת חשבונית פנימית של ספקי המוסך המתקן.

6.טענת הנתבעים היא כי התובע מבקש להתעשר על חשבונם שלא כדין לאור הודאתו כי תיקן את הרכב ולא הוציא חשבונית, עלויות התיקון היו פחותות ממה שכתוב בחוות דעת השמאי והוא הזדכה עבור החלפים.         

באשר להסתמכות התובע על חוות דעת השמאי טוענים הנתבעים כי הדבר נכון כאשר הרכב לא תוקן אולם מקום בו תוקן הרכב לא די בחוות דעת השמאי.

דיון

7.השאלות המרכזיות העומדות לבירור בפניי הינן האם התובע יצא ידי חובתו בצירוף חוות דעת השמאי לצורך הוכחת נזקו או שמא היה עליו להציג ראיות נוספות כגון חשבונית התיקון או חשבוניות חלפים לצורך קבלת תביעתו ומהו גובה הנזק אשר יש לפצות את התובע בגינו אם בכלל.

8.שני כללים בסיסיים עומדים לנגד עיניי בבחינת המחלוקות בין הצדדים.

הכלל הראשון מן הדין האזרחי - "המוציא מחברו עליו הראיה" אשר מכוחו מוטלים על התובע בתביעה אזרחית גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות.

הכלל השני מדיני הנזיקין - "השבת מצב הדברים לקדמותו" שמשמעותו מתן פיצוי מלא לניזוק. פיצוי זה לא נועד להעניש את המזיק או לגלות רגשי הזדהות או סימפטיה לניזוק. הפיצוי נועד לפצות על הנזק – לא יותר ולא פחות. הפיצוי לא נועד לאפשר לניזוק להיטיב את מצבו על חשבון המזיק כשם שאינו בא לאפשר למזיק להיטיב מצבו על חשבון הניזוק. עיקרון תום הלב דורש כי אם קיימות חלופות שונות אשר בכל אחת מהן יש כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, הניזוק לא יבחן בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סביר על המזיק (ראו: ע"א 9474/03‏ ‏ יורם גדיש  תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, פ''ד סא(3) 603; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3)762.)

9.על פי שני עקרונות בסיסיים אלה ניתן לומר כבר בשלב זה כי ניזוק התובע פיצוי בגין נזק זכאי לפיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לו והנטל עליו להוכיחו.

10.במקרה זה סומך התובע את תביעתו על חוות דעת השמאי אשר העריך את נזקיו.

11.חוות דעת שמאי מוגשות בדרך שגרה להוכחת נזקי תובעים בתביעות מסוג זו.

אין חולק כי ניזוק אינו מחויב לתקן את רכבו ולהציג חשבונית בגין התיקון כתנאי לפיצוי נזקיו.

אולם עיקרון זה אינו עומד בסתירה לעקרון השבת המצב לקדמותו ואינו פוטר את התובע מהוכחת נזקיו האמיתיים.