סמאר נ' אבו אל היג'א ואח'

פסק דין

תביעה שטרית המבוססת על המחאה המשוכה על ידי הנתבע 2 שניתנה לתובע ע"י הנתבע 1.

א. מבוא וטענות הצדדים:

1.התובע והנתבע מס' 1 (להלן: "עאטף") מכירים אחד את השני שנים רבות (נטען כי היו בעלי עסקים צמודים בישוב טמרה ועל רקע זה התפתחו בין השנים יחסי ידידות קרובים).

2.הנתבע מס' 2 (להלן: "רוחי") הינו בנו של עטאף.

3.אין חולק בין הצדדים כי במהלך השנים נהג התובע להלוות לעאטף סכומי כסף.

4.התובע טוען כי בשנת 2003 ביקש ממנו עאטף הלוואה נוספת.

בשל גובה ההלוואה (נטען כי דובר על הלוואה בסכום של 23,000 דולר) ביקש התובע מעאטף כי זה ימסור לו שיק ביטחון להבטחת החזר ההלוואה.

במעמד מתן ההלוואה מסר לו עאטף המחאה חתומה על ידי בנו - רוחי, כשהיא "חלקה" – דהיינו - ללא סכום וללא תאריך.

נטען כי עאטף חתם על גב ההמחאה כערב.

5.התובע טוען כי סכום ההלוואה היה צריך להיות מוחזר לו עד ליום 17.7.03, ועל כן רשם על ההמחאה מועד זה.

6.התובע הוסיף וטען כי בעת מתן ההלוואה, ערך יחד עם עאטף חשבון סופי של החוב שנותר לתשלום, ובהסכמת עאטף מילא בעצמו את שיק הביטחון בסכום של 124,600 ₪, כאשר החישוב נעשה כדלקמן:

2,000 דולר – סכום חוב שעאטף נותר חייב לתובע בגין הלוואות קודמות.

23,000 דולר - סכום ההלוואה החדשה שניתנה על ידו לעאטף בשנת 2003.

3,000 דולר – מרכיב הריבית.

סה"כ 28,000$ X 4.45 ₪ = 124,600 ש"ח.

7.התובע גורס כי הנתבע פנה אליו וביקש ממנו ארכה על מנת לנסות ולהשיג כסף, ומשזה לא שולם גם לאחר מתן הארכה פנה התובע לחברו – מר אבו אל היג'א, שהינו דודו של הנתבע ומי שכיהן (ומכהן גם כיום כראש עירית טמרה), וביקש ממנו את עזרתו בישוב הסכסוך.

נטען כי בפגישה שהתקיימה בבית ראש עירית טמרה, בה נכחו ראש העיר, התובע, אחיו, ועאטף, הוסכם כי עאטף ישלם לתובע סך כולל של 20,000 דולר בתשלומים חודשיים של בין 500 ל-1,000 דולר, לסילוק מלוא חובו לתובע, ברם גם בהסדר זה לא עמד הנתבע.

8.משלא עמד הנתבע בהסדר ביקש התובע לפרוע את ההמחאה בבנק, אך זו לא נפרעה מאחר שהחשבון בבנק נסגר.

9.הנתבע מאשר כי בין השנים 1994 ועד 1997 אכן קיבל מהתובע מספר הלוואות, ואולם הוא טוען כי החזיר את מלוא הסכום שלווה עוד בשנת 1997.