סלע נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 30-963-28 (להלן: "הרכב"), שהוטל ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים. לא הוצג בפניי אישור בדבר אחסנת הרכב.

עפ"י כתב האישום בתאריך 02/07/11 בשעה 04:03, נהג בנו של המבקש ברכב בהיותו שיכור. בדוגמא של אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף הינו 520 מיקרוגרם.

ב"כ המבקש חלקה על קיומן של ראיות לכאורה וטענה כי בדיקת המאפיינים שנערכה למבקש הינה תקינה. כמו כן טענה לפגם בהליך השימוע היות שנערך ללא נוכחות המבקש. במסגרת הבקשה בכתב נטען כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי להבהיר לבנו כי עליו להימנע מביצוע עבירות בזמן נהיגתו ברכבו וכי היות והינו חייל ביחידה קרבית סמך עליו כי כך אכן יעשה. הרכב בבעלות המבקש, אשר הינו המשתמש העיקרי ברכב. ב"כ המבקש הצהירה כי למרות שהתביעה מבקשת לחקור את המבקש על תצהירו ואינה מקבלת טענותיו העובדתיות – לא יתייצב המבקש לדיון.

ב"כ המשיבה התנגדה לשמיעת הבקשה שהמבקש לא התייצב לצורך חקירה על תצהירו. לגופו של עניין ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה על רקע קיומן של ראיות לכאורה ולאור חומרת העבירה שבוצעה, המעידה על מסוכנות והיות שלא מתקיימים היסודות הקבועים בתקנה 57 ב.

לאחר עיון בתיק החקירה, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג בכתב האישום:

ב"דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות" ובמזכר שערך השוטר אסלן אהרון צוין כי הנהג נעצר עקב חשד לנהיגה בשכרות. עוד צוין בדו"ח זה כי מפיו של הנהג נדף ריח חזק מאד של אלכוהול, כי התנהגותו היתה רדומה וכי בתשאול ראשוני טען הנהג שהוא חוזר מפאב באפיקים.

עוד צוין כי הנהג נכשל בבדיקת נשיפון.

ב"תחקור חשוד" הודה הנהג כי שתה 1/3 בירה בביתו, בנוכחות המבקש, אמו, אחיו ואחותו.

תגובה שונה מסר הנהג במסגרת דו"ח העיכוב, בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" ובעת השימוע: "לא שתיתי, זה רק בושם".

בתיק פלט תוצאות בדיקת הינשוף בהם נמצאו 520 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף וכן מזכרי שוטרים המשקפים הקפדה על 15 הדקות ללא אכילה, שתייה והקאה וחמש דקות ללא עישון.

הנהג עבר בהצלחה את מבחני הביצוע, אך בשלב דיוני זה אין בכך כדי להשליך על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, בעיקר שעה שבדיקה מדעית באמצעות מכשיר הינשוף הציגה תוצאה המעידה על מצב של שכרות. משקלם היחסי של מבחני הביצוע יבחן במסגרת התיק העיקרי, בשים לב לכלל הראיות ולהתרשמות בית המשפט מהן.

בשלב הדיוני הנוכחי על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד. דרישה זו מתמלאת נוכח ממצאי בדיקת הינשוף, ריח האלכוהול החזק שנדף מפי הנהג, התנהגותו הרדומה של הנהג ואמרותיו הסותרות ביחס לחשד המיוחס לו.

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

על פי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ובהתחשב בזיקה בין הבעלים לנהג.

בבקשה לא נטען כי המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שבנו ינהג ברכב ומנוסח הבקשה עולה כי המבקש הרשה לבנו להשתמש ברכבו משום שסמך עליו.

בבקשה נטען כי "המבקש עשה כל שביכולתו כדי להבהיר לבנו, חייל בשריון, כי עליו להימנע מביצוע עבירות כלשהן עת הוא משתמש ברכבו", אולם לא צוין באילו פעולות נקט בכדי לעשות "כל שביכולתו" על מנת למנוע מבנו לבצע עבירות בכלל ובמועד העבירה נשוא תיק זה בפרט.