סלע נ' יהודאי

החלטה

בפני התנגדות לתביעה על סכום קצוב שהוגשה כנגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל על סך 27,986 ₪, לתשלום יתרת שכר טרחתו של התובע.

הנתבע שכר את שירותיו של התובע, עורך-דין, לטפל ולייצגו עבורו בתובענות משמורת, רכוש ומזונות שהוגשו נגדו בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרת זו חתם ביום 9.6.09 על הסכם שכר טרחה אל מול התובע (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם התחייב הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ עבור לימוד התיק וייצוגו בפני הערכאה הדיונית (לא כולל ייצוגו בלשכת ההוצל"פ ובפני ערכאות ערעור). זאת בהתאם לשער הדולר במועד התשלום בפועל.

על פי תנאי ההסכם, סכום של 9,000 ₪ שולם במועד הכנת כתבי ההגנה, ויתרת התשלומים עתידים היו להתבצע "...בהסכמה ובהבנה בין הצדדים וישולמו בפריסה במהלך ההתדיינות.." (פסקה 2.ב להסכם).

ניתנו פסקי דין בתובענות המשמורת, הרכוש והמזונות. אין מחלוקת, כי עד למועד מתן פסק הדין שילם הנתבע לתובע סך כולל של 18,000 ₪. הואיל ויתרת התשלום לא שולמה, הגיש התובע נגד הנתבע את התביעה קא עסקינן.

ההתנגדות נתמכה בתצהיר לאקוני על דרך ההפניה בלבד. על פי הנטען בבקשה, כמו גם בדיון שנקבע לפני, זכה הנתבע לייצוג לקוי מטעם התובע שהוביל גם לחיובו בהוצאות בסך כולל של 10,447 ₪. עוד נטען, כי התובע הפעיל עליו לחצים ואיומים לשלם לו את יתרת שכר הטרחה, וזאת הגם שהסתיים הטיפול רק בשתיים מתוך שלוש התובענות. שכן לטענת הנתבע, שפורטה אך במעמד הדיון, הגם שניתן פסק דין בתביעה הרכושית, שנמחקה ברובה לבקשת התובעת, טרם הושלמו ההליכים הרכושיים ולראיה תובענה רכושית חדשה שהוגשה לאחרונה נגדו, שבעניינה סרב התובע לייצגו. עוד טען הנתבע אך בבקשה, ולא בתצהיר, כי התובע אמר לו, כי ההסכם הוא רק "פורמלי " וכי יתן לו הנחה.

התובע שלל את כלל טענות הנתבע במעמד הדיון שנתקיים והבהיר, בין היתר, כי פעל לטובת הנתבע, ייצגו בהתאם לאמור בהסכם במקצועיות, וכי גם תלונות שהגיש נגדו הנתבע בלשכת עורכי הדין נדחו. לא נתבקשה חקירת הנתבע.

כידוע, דין תצהיר בבקשת רשות להתגונן כדין כתב הגנה וטענה שלא נטענה בתצהיר, אפילו אם נטענה בכתב הטענות, לא תישמע (השוו: תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וכן ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד יט (1), 696, 698. כן ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי מהדורה 15, התשס"ז, 1014 – 1015 והאסמכתאות שם). ולו נוכח העובדה שטענות הנתבע לא פורטו בתצהיר היה מקום שלא להיעתר להתנגדות.

אולם גם לו אניח, כי מלוא טענות הנתבע, כפי שפורטו בטופס הבקשה, אמנם נטענו בתצהיר עצמו, עדיין ספק אם הגנתו האפשרית מוצקה. שכן הלכה למעשה, אין הנתבע חולק על האמור בהסכם, ועל כך שהתחייב במסגרתו לשלם לתובע סך כולל של 10000 דולר בתוספת מע"מ, בערכם בש"ח.

ככל שהיו לנתבע טענות קונקרטיות באשר לאופן הייצוג ועל זכאותו להפחתת סכומים מסויימים (ולא כלליים) משכר הטרחה המוסכם, היה עליו לפרטן כדבעי. דא עקא, גם כשנשאל במהלך הדיון היום באשר לאופן פעולותיו הקונקרטיות של התובע ועל השלכתן על סכום התביעה, לא יכול היה הנתבע לציין ולפרט אלו הן הפעולות שלדעתו מצביעות על כשלי התנהלות מצד התובע. גם טענות בדבר הפעלת לחץ, ייצוג כושל וכד' אשר מאפשרות, לשיטת הנתבע, קיזוז או ניכוי של הסכום המוסכם, צריכות להיות מפורטות, באופן שתפרושנה את יריעת המחלוקת העובדתית ותאפשר הכרעה בהן. אין די בהעלאת טענה סתמית לעניין זה [השוו: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (ג) 133 ; ע"א אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765].

לענייננו, הטענה הקונקרטית שנטענה בהקשר זה היתה באשר לסכום ההוצאות המצרפי שחוייב בו הנתבע, בסך של 10,400 ש"ח. הגם שאין מחלוקת, שהנתבע חוייב בהוצאות בסכום זה, הרי שחלקו הארי נפסק כהוצאות תביעת המזונות והמשמורת, ולא ראיתי בפסקי הדין בתובענות אלה קביעה מפורשת כנגד התובע עצמו, או כנגד התנהלותו.

באשר לסכום של 1700 ₪ שנפסק לחובת הנתבע במסגרת הליכי ביניים, משצורפה אך חשבונית בגין תשלומה, ולא צורפה להתנגדות כל ראיה לכאורה אחרת שיש בה אולי כדי ללמד על התנהלות שאיננה סבירה מצד התובע, יקשה עליי לקבל, ולו לכאורה, טענות בלתי מפורטות מטעם הנתבע, כטענות הגנה אפשריות מפני התביעה.

אין כאמור מחלוקת כי פסקי דין בשלוש התובענות שהוגשו כנגד הנתבע עת נכרת ההסכם, ניתנו זה מכבר וכי התובע ייצג את הנתבע בשלושתן עד למתן פסקי הדין. בנסיבות אלה, אין די בטענות כלליות בדבר כשלים בהתנהלות ובייצוג כדי לשמש הגנה אפשרית מפני התביעה.

נותרו לדיון שתי טענות. האחת, היא ההנחה בתשלום, שלפי הנטען בבקשה בלבד (כמו גם בדיון בפני) הבטיח התובע לנתבע. כאמור לעיל, טענה זו לא נזכרה כלל בתצהיר ודינה היה להידחות מטעם זה בלבד. אולם דינה גם להידחות בהיעדר פירוט מספיק. אמנם, מצאנו בהסכם, כאמור לעיל, כי אופן תשלום הסכום לפי ההסכם היה אמור להתבצע בהבנה בין הצדדים, אולם רמז להנחה שכזו לא מצאתי. גם אם אין מניעה, במסגרת התנגדות, לטעון טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, הרי שגם על טענה שכזו להיות מפורטת דיה. דא עקא, מה היו טיבה של ההנחה, שיעורה, התנאים למתן ההנחה או כל פרט אחר בעניינה, לא נתן התובע גם בדבריו בעל-פה ובבקשה התמציתית שהגיש. בנסיבות אלה, ובמיוחד שעה שעסקינן באדם שגם על פי התנהלותו בדיון ניכר כי יודע הוא לכלכל את צעדיו, אין מקום לקבל את ההתנגדות בלא כלום על יסוד הטענה הכללית שנטענה.

לבסוף, נותרה לדיון טענת הנתבע, לפיה, הלכה למעשה לא הושלם הטיפול בתביעת הרכוש. גם סיכויי ההגנה בטענה זו אינם מצדיקים קבלת ההתנגדות ללא תנאי. שכן ההסכם מבהיר, כי שכר הטרחה המוסכם נקבע בגין ייצוג ב"...תביעת מזונות, רכוש, משמורת בבית המשפט לענייני משפחה..." (שם) . אין מחלוקת כי הדיון בתביעת הרכוש שהוגשה עת נחתם ההסכם הסתיים ביום 27.1.10 במתן בפסק דין (שצורף לכתב התביעה).

הואיל ופסק דין זה לא קבע במפורש הסדרים בדבר איזון משאבים, כי אם הורה, לבקשת התובעת שם על מחיקת עיקר התביעה ולצד זאת הורה על החלפה של תצהירים ומסמכים שונים בין הצדדים, כפי הנראה לצורך יישום הליכים של פירוק שיתוף, לשיטת הנתבע הדיון בתביעת הרכוש לא הסתיים. כפי הנראה (כך התברר מדברי הנתבע בדיון), לאחרונה הוגשה תביעה רכושית חדשה נגדו. אולם אין עסקינן באותה התובענה, שהסתיימה כאמור במתן פסק דין, כך שלכל הפחות פרשנות טקסטואלית של ההסכם איננה תומכת במסקנתו של המבקש.

אולם גם אילו נניח, כי הדיון בתביעה הרכושית לא הסתיים, הנתבע לא השכיל להבהיר מדוע על התובע להסתפק, לפי טיעון זה, אך ורק בתשלום ששילם עד עתה, אשר אף אינו מגיע כדי מחצית מסכום שכר הטרחה המוסכם. כפי הנראה גם המבקש מסכים (כעולה מדבריו בדיון היום), כי עליו לשלם כשני שלישים מהסכום שעל אודותיו הוסכם (כפי הנראה הואיל ואין מחלוקת כי הדיון בתביעת המזונות ובתביעת המשמורת הסתיים). אולם המבקש לא הציג כל ראיה או תחשיב בדבר שיעור היתרה שעליו לשלם לפי גישתו זו ומדוע עליו לשלם, לפי טענתו בדיון, סך של כ- 6000 ₪ בלבד לפי היפותזה זו.

מנגד, על פי האמור בכתב התביעה, מיתרגם הסכום ששילם המבקש, על פי מועדי התשלומים שביצע, לכדי 3,761 דולר ארה"ב (ללא מע"מ) מתוך הסכום שהוסכם על אודותיו. גם לשיטת המבקש, אפוא, על מנת לעמוד בתשלום שני שלישים משכר הטרחה המוסכם עליו לשלם סך נוסף של 2,899 דולר ארה"ב. סכום זה, ולו לצורך הערכה נומינלית של היתרה החלקית, על פי השער היציג האחרון שפורסם, מגיע לכ- 10,674 ₪, ובתוספת מע"מ לסך של כ- 12,382 ₪.

כפועל יוצא, גם אם לכאורה ניתן להעלות פרשנות נוגדת לשאלה האם אמנם פסק הדין בתביעת הרכוש אמנם סיים את ההליכים הרכושיים ומקנה לתובע את מלוא שכר טרחתו על פי ההסכם, עדיין נותר, גם לשיטת המבקש, סכום לא מבוטל שעליו לשלם לתובע בגין הייצוג בתביעות הנוספות שהוגשו נגדו.

לפיכך אין מקום לקבל את ההתנגדות, אלא אם יפקיד המבקש בקופת בית המשפט תוך 30 יום סך של 15,000 ₪, מתוכם יועברו לתובע 1,000 ₪ על חשבון הוצאות ההליכים עד כה. ככל שיפקיד הנתבע את הסכום האמור, תתקבל ההתנגדות, התובענה תועבר לסדר דין מהיר ותינתנה הוראות דיוניות מתאימות. ככל שלא יופקד הסכום שנקבע, בחלוף המועד שנקצב תידחה ההתנגדות.