סלע נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.10.12 (להלן: החלטת הוועדה). הוועדה קבעה, כי לא נותרה למערער נכות בתחום האורטופדי והנוירולוגי, וכן בתחום האורולוגי, בעקבות תאונת עבודה שעבר ביום 23.11.2009 וכי תלונותיו האורטופדיות של המערער הינן תוצאה של שינויים ניווניים ולא של חבלה. כמו כן, אימצה הוועדה את חוות דעתו של יועץ אורולוג, לפיה בשל סירובו של המערער לבצע בדיקה אורודינמית, לא ניתן לקבוע את הקשר בין תלונותיו לבין עמוד השדרה.

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

2.לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

א.המערער עבד כסבל בשדה התעופה ונפגע בגבו. פגיעתו בגב הוכרה על ידי פקיד התביעות ועל ידי הוועדה מדרג ראשון, לא הוגש על כך ערעור והיה על הוועדה לקבוע את שיעור הנכות ולא לעסוק בסוגיית הקשר הסיבתי. טעתה הוועדה כאשר קבעה כי מצבו הינו תוצאה של שינויים ניווניים ולא של הפגיעה.

ב.המערער פוטר מעבודתו בעקבות התאונה והוא מוגבל בתפקודו. ככל שהוועדה מוצאת לנכון לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם, היה עליה לנכות לכל היותר נכות בשיעור 0% שכן בעבר לממצאים לא היו השלכה תפקודית.

ג.אשר לנכות האורולוגית, הוועדה מדרג ראשון אימצה את חוות דעתו של האורולוג ד"ר אברבנאל, לפיה קיים קשר בין הפגיעה בעמוד השדרה לבין מצבו של המערער. לא הוגש ערר בשאלת הקשר הסיבתי ולפיכך החלטה זו חלוטה.

ד.המערער התבקש לבצע שוב בדיקה אורודינמית וסירב. בדיקה זו הינה בדיקה פולשנית, מכאיבה, וניתן היה לחסוך אותה ולהסתמך על התיעוד הרפואי הקיים. חוות הדעת של ד"ר גורן, האורולוג אליו הופנה המערער על ידי הוועדה לעררים, מסתמכת אך ורק על סירובו של המערער לבצע את הבדיקה.

ה.בנסיבות העניין, נראה כי הוועדה מגובשת בעמדתה ומתבקש החלפת הרכב הוועדה.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.הוועדה התכנסה פעמיים, ביום 15.7.12 וביום 14.10.12, לאחר קבלת חוות דעת האורולוג ד"ר גורן. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית בהתייחס לכל הפגימות הנטענות, עיינה בבדיקות CT והתייחסה לממצאים.

ב.לוועדה הרפואית סמכות לקבוע קשר סיבתי רפואי. מדובר בהחלטות רפואיות הנתונות לשיקול דעתה ואין מקום להתערבות בית הדין בעניין.

ג.אין רלוונטיות במקרה זה לטענות בדבר ניכוי מצב קודם, שכן הוועדה לא קבעה שיש לנכות מצב קודם.

ד.האורולוג ד"ר גורן הסביר בחוות דעתו מדוע הבדיקה האורודינמית שעבר המערער ביום 3.1.11 אינה מדויקת ומדוע התבקש המערער לבצע בדיקה נוספת. המומחה הסביר כי לאור סירובו של המערער להיבדק בבדיקה, לא ניתן לקבוע אם תלונותיו קשורות לפגיעה בעמוד השדרה. קבלת מסקנות המומחה נתונה לסמכות הוועדה.

ה.החלטת הוועדה מדרג ראשון אינה חלוטה, שכן המערער הגיש ערר על ההחלטה והערר נדון בוועדה לעררים.

ו.ככל שיימצא כי יש להשיב העניין לוועדה, הרי אין מקום לשנות את הרכבה. אין כל אינדיקציה למשוא פנים או ל"נעילת" הוועדה, שדנה בעניין פעם אחת, בדעתה.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.הלכה פסוקה וידועה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)).

בנוסף יצוין כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130 (1985)).