סלע נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מיום 25.3.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של מערער (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1הוועדה לא ניהלה כל דיון בעניינו של המערער מלבד ציון אוסף אבחנות חלקיות שעלו ממסמכים רפואיים שונים, בעוד שהוועדה נדרשה להתייחס לכל המסמכים המהותיים שעמדו בפניה.

הוועדה בחנה מסמכים שעמדו בפניה באופן סלקטיבי והתעלמה ממסמכים מהותיים אחרים ומאבחנות המצוינות בהם.

הוועדה התעלמה מאישור רפואי של ד"ר סגל מיום 18/5/11, 24/11/10, שאבחנו מצב של פוסט טראומה, סיכום מחלה מבית חולים רמב"ם מיום 8/3/10, סיכום אשפוז מבי"ח רמב"ם מיום 2/6/10, אישור רפואי של ד"ר בשקנסקי מיום 12/1/10, וקביעת ד"ר ומוש מיום 8/8/10 (במסגרת דרג ראשון) שקבעה כי המערער סובל מתופעה פוסט טראומה כרונית והעניק למערער 100% נכות. הוועדה לא פירטה לאילו מהמסמכים התייחסה, ואין בקביעתה התייחסות לתוכנם של המסמכים.

2.2הוועדה לא נימקה קביעתה כיצד הגיעה למסקנה שלא קיים קשר סיבתי מלא או חלקי בין האשפוז בתקופה שבין ה- 25/1/10 ועד ה- 25/10/10 לבין הפגיעה שהוכרה כפעולת איבה.

2.3קביעת הוועדה שדחתה באופן גורף קביעת נכות בתקופה הרלבנטית, אינה מתיישבת עם עמדתה כי קיימים אצל המערער סימנים חלקיים של פוסט טראומה, שאז היה עליה לקבוע קיומו של קשר סיבתי חלקי.

2.4הוועדה בחרה לאמץ אבחנות מאוחרות לתקופה הרלבנטית מבלי לנמק החלטתה. טעתה הוועדה עת נתנה משקל לאבחון הפסיכו דיאגנוסטי שנערך 4 חודשים מתום תקופת האשפוז הרלבנטית לערר זה.

2.5קביעת הוועדה כי מצבו נובע ממבנה אישיותו וקשורה למצב סוציו אקונומי של המערער, לא נומקה על ידה. הוועדה לא תחקרה את המערער בעניין האמור וקביעתה נקבעה בעלמא מבלי לפרט על מה מתבססת הקביעה.

3.טענות המשיב:

3.1בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, זו אינה צריכה לפרט מדוע אין החמרה במצבו של המערער אלא להסביר נכון למועד האשפוז, מדוע האשפוז אינו מהווה החמרה.

הוועדה התייחסה למסמכים רלבנטיים, והבהירה כי אשפוזו של המערער נבע מתסמונת חרדתית שקשורה למצב סוציו אקונומית.

3.2הוועדה מנמקת קביעתה מדוע אין האשפוז שהוזכר בפסק הדין נובע מהפגיעה שהוכרה, שעיון במסמכי האשפוז מראה כי יש בסיס לקביעתה, הוועדה הסתמכה גם על בדיקות שביצעה, ובדיקות שביצע פסיכולוג קליני מטעמה, ודי בכך כדי לבסס קביעתה.

3.3הוועדה לא נדרשה להתייחס לכל המסמכים שעמדו בפניה אלא רק למסמכים מהותיים, וכך עשתה.

הוועדה לא נדרשה להתעמת עם קביעות כאלה ואחרות של רופאים שבדקו המערער בוועדות בדרג ראשון, כדוגמת ד"ר ומוש.

3.4המשקל שיש לייחס לבדיקה כלשהיא מהווה עניין רפואי, גרידא.

דיון והכרעה:

4.השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי: