סלמן חרבי נ' שרונה צוברי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש למונית מסוג מרצדס של התובע שהיתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 29.1.08.

אין חולק בדבר האחריות לתאונה שחלה על הנתבעים והמחלוקת נוגעת לגובה הנזק בלבד.

הואיל ולא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר למרות היקף הנזק הנמוך נדרשו לחקירת שני מומחי הצדדים.

2.התובע צירף לתביעתו את חווה"ד של השמאי, שאבי דוגה, אשר על פי קביעתו כתוצאה מהנזק התאונתי בחלקה האחורי של המונית ניזוק פח הדופן האחורית הטעון תיקון. לפיכך, נקב בעלותן של עבודות פחחות בסך 1,200 ₪ ועלות חלקי חילוף מקוריים בסך של 8,725 ₪.

לכתב ההגנה צורפה חוו"ד השמאי, טורה שלמה, אשר בדק את המונית ביום 21.7.08 לאחר הרמתה על מגבה מוסכים.

עפ"י קביעת השמאי טורה לא ניזוק פח אחורי, הואיל ולא מצא סימני עיוות או תיקון. כך גם לא נצפה נזק לפס קישוט למגן. לעומת זאת, הסכים מחד ,כי המגן האחורי פנימי נמצא עקום וטעון תיקון ואילו המגן האחורי חיצוני נצבע חלקית, ומאידך,חלק על שווי הנזק בגין חלקים אלו.

3.עפ"י עדותו של שמאי התביעה, מר דוגה, לא תוקן הרכב אלא נמכר ע"י התובע ב-16.4.08. לגרסתו, אין במכירה או בעובדה כי לא הוחלפו ברכב חלקים חדשים ומקוריים כל השפעה על מסקנותיו. הוא שחשף את העובדה, כי כשבועיים לפני התאונה, נשוא התביעה נפגעה המונית של התובע בתאונה קודמת וגם כן בחלקה האחורי. גם אז קבע השמאי דוגה, כי יש להחליף חלפים מקוריים וחדשים. לדבריו, הם אכן הוחלפו וזאת על פי חשבונית מס מיום 9.1.08 וחווה"ד שהוגשו כראייה.

4.שמאי ההגנה העד טורה אישר, כי הוא משמש כעובד הנתבעת 1, ולדבריו אין בכך כדי להשפיע על מידת האובייקטיביות של חוות דעתו. הוא הודה, כי בדק את המונית לאחר שהיתה בידיו של מחזיק אחר, שעל זכויותיו ברכב לא עמד באופן מלא. עוד ציין כי הבדיקה נעשתה כעבור 8 חודשים מאז התאונה הנדונה כשהוא טרח לבדוק את הנזק הנדון בלא להתייחס לפגיעות אחרות ברכב, אם היו, וככל שיכלו לקרות לאחר שהרכב נמכר.

השמאי העיד, כי עפ"י תק' 20 לתק' משרד התחבורה יש לקבוע, כפי שעושים שמאים בחוות דעתם, כי ברכב שגילו לא עולה על שנתיים יש להחליף את החלקים הפגומים בחלקים חדשים ולא תחליפיים. יחד עם זאת הסביר, כי הדבר נכון רק מקום שהחלק טעון החלפה ואינו בר תיקון.

לא זו אף זו, הפגוש שלדבריו לא היה טעון החלפה אף לא הוחלף בפועל אלא שופץ, ועל כן לא זכאי התובע לטענתו לשיעור הנזק שקבע שמאי התביעה.

למרות שהשמאי טורה הודה, כי השמאות ביחס לשווי שעות העבודה משתנה בין שמאים שונים ציין, כי הערכתו סבירה יותר ומבוססת על פי שעות העבודה בפועל שהיה צורך להשקיע בתיקון של החלפים המתאימים.

5.למעשה לא חלקו שני המומחים מטעם הצדדים על עקרונות היסוד כמו לעניין הזכאות לחלפים מקוריים בעת שהחלק ניזוק וטעון החלפה. כך לא עמד במחלוקת מחירם של החלקים החדשים חלף אלו שנפגעו.

המחלוקת נוגעת לשאלת ביצוע התיקון בפועל, והאם זכאי התובע למלא הנזק שהוערך שעה שלא בחר לתקנו אלא מכר את הרכב.

לטענת ב"כ התובע, אין ליתן אמון בחוו"ד ההגנה שנערכה בחלוף 7 חודשים מאז התאונה, וכשהיא מגמתית ואינה נותנת דעתה למספר נתונים כמו פרק הזמן שחלף, זהות המחזיק ברכב, ולאפשרות קרותם של נזקים אחרים.

מנגד טען ב"כ הנתבעת, כי מקום שהתובע ביקש להתפצות בגין החלפת חלקים שלא הוחלפו וחלקם אף לא תוקנו אין מקום להעדיף את חווה"ד הנספחת לתביעתו.

6.במבחן טענות הצדדים מצאתי, כי שתי חווה"ד נתמכו בעדויות אוהדות מאוד של עורכיהם. עד התביעה ניסה לסייע מאוד ללקוחו ואילו עד ההגנה ביקש לצמצם עד כדי הגזמה את הערכתו לגבי שיעור הנזק.

אמנם מקובלת עלי טענת ב"כ התובע, כי בהיות עילת התביעה נזיקית יש להעמיד את התובע מקום שהיה לולא ניזוק הרכב, ואם הוכח הצורך להחלפת חלקים פגומים בחדשים ממילא היה זכאי להשבת ערכם.

דא עקא, מקום שהחלקים לא ניזוקו לא יהיה התובע זכאי לפיצוי בגינם.

כשאני נותנת דעתי לפרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד לבדיקת הרכב ע"י השמאי טורה, ניתן לתת אמון במידה רבה יותר בגרסתו לעניין אותו חלף שלא נפגע ונצפה לאחר שהרכב הועלה על מגבה. לא כך לגבי חלקה האחר של חוות דעתו .