סלמאן נ' ערפאת

החלטה

1.התובע הגיש תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, שעניינה אי פרעון חוב על סך 18,000 ₪ בגין רכישת חומר עץ לעבודת נגרות. הרכישה נערכה במהלך חודש 05/2003. התביעה הוגשה ביום 21.12.2010. בבקשת רשות להתגונן העלה הנתבע טענת התיישנות, ולמעשה בהזדמנות הראשונה. בהתאם להחלטה מיום 21.3.2012 הגישו הצדדים טיעוניהם לעניין התיישנות.

2.לטענת הנתבע, מועד היווצרות החוב (03/2003) הוא המועד בו נולדה עילת התביעה, כפי שגם עולה מכתב התביעה. תביעת התובע נסבה על חשבוניות מס מאותו חודש. כעולה מכתב התביעה, סכום החוב הנתבע בערכי קרן חושב נכון ליום 30.5.2003. עוד טוען הנתבע כי ביום 10.6.2003 הוצאה על ידי התובע חשבונית על סך 16,000 ₪ ובפועל, התובע צירף שיקים על סך 14,000 ₪ בלבד. על כן ומאחר שעילת התביעה נשענת על חשבונית מיום 30.5.2003 ובגין חוב מיום 19.3.2003, הרי שהיא התיישנה.

מכל מקום טוען הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת בחוסר תום לב ושעה שהנתבע שינה מצבו לרעה משהחוב לכאורה צבר הפרשי הצמדה וריבית גבוהים, אשר עולים על סכום הקרן. התנהלות משתהה זו מעידה על רצון התובע להתעשר על חשבון הנתבע שלא כדין. התובע בהתנהגותו ויתר על זכויותיו.

3.לטענת התובע, מרוץ ההתיישנות מחל אך ממועד חילולם של השיקים שנמסרו לפירעון החוב (ולמעשה לא לפני חודש מרץ 2004, מועד פירעונו של השיק הראשון). לטענתו רק עם היוודע לו דבר חילולם של השיקים התגבש בידו כוח תביעה, כך שעילת התובענה נולדה בחודש מרץ 2004. הגשת התביעה במועד 21.12.2010 (ולמעשה בחלוף כשש שנים ותשעה חודשים) נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות ולפיכך לא התיישנה. לטענת התובע, התנהלותו אינה עולה לכדי שיהוי שכן כבר במועד 16.12.2004 שלח לנתבע דרישת חוב, וביום 6.4.2009 אף שלח התראה בטרם הגשת התביעה. התובע פעל להביא את הנתבע לתשלום החוב מיום היווצרותו ועד ליום הגשת התביעה. הנתבע לא הוכיח כי שינה מצבו לרעה.

דיון

4.אין חולק, כי עסקינן בתביעה כספית. התביעה הוגשה ביום 21.12.2010. בהתאם להוראות סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן גם: "חוק ההתיישנות"), התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן- תקופת ההתיישנות) בשאינו מקרקעין, הנה 7 שנים. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה.

5.כבר נפסק, כי "המבחן המקובל לגיבוש עילת תביעה לצורך התיישנות הוא מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש.

...

עילת התביעה נוצרת במועד שבו, אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה עשוי לזכות בפסק דין. בעת שנמצא לראשונה "כוח התביעה" בידיו של התובע, שממנו ואילך הוא בעל יכולת ממשית לגבש את עילת תביעתו ואת סעדיו, ולממשם הלכה למעשה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות..." [כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 9382/02 בולוס ובניו- חברה לאירוח ותיירות בע"מ נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (10.6.2008)].

6.בענייננו, מאחר שהוגשו שיקים לפרעון בגין עסקת היסוד, הרי שרק עובר למועד חלולם של השיקים שהוגשו לכאורה לפרעון העסקה, התגבש אצל התובע כוח תביעה קונקרטי בעילת העדר פרעון. מסכימה אני, כי עד למועד חילולם של השיקים כנטען לא יכול היה התובע לדעת כי קיימת לו עילת תביעה ביחס לסכום שחולל על סך 14,000 ₪ ואשר ניתן בתמורה לאספקת סחורה נטענת בהתאם לחשבונית המס מיום 30.5.2003. במקרה כזה, חשבוניות המס שצורפו לתביעה (חשבוניות מיום 19/5/2003, 30/5/2003 ו- 10/6/2003) [להלן גם: "חשבוניות המס"] משמשות אך כראיה לעסקת היסוד (וזאת מבלי להכריע בשאלת מעמדם של הצדדים בשיק וכיו"ב הכרעות לגופו של עניין).

7.משאין חולק כי השיק הראשון נועד לפרעון רק בחודש 03/2004, ומשעילת העדר פרעון בגינו לא התיישנה הוא הדבר בנוגע ליתר השיקים שמועד פרעונם המיועד מאוחר יותר. סכום סך השיקים שהוצגו לתמוכין בטענת העדר פרעון עומד על סך 14,000 ₪ בלבד. באשר ליתרת הסכום על סך 4,000 ₪, לא ידוע אם וכיצד היא שולמה לתובע ואולם מאחר שהיא נתבעת מכוחה של חשבונית המס בלבד, הרי שהיא התיישנה.

שיהוי

8.אשר לטענת השיהוי שמעלה הנתבע דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי התביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות [בחלוף כשש שנים ותשעה חודשים מן המועד הנטען לחילולו של השיק הראשון, ובחלוף כשש שנים וחדשיים מן המועד הנטען לחילולו של השיק האחרון]. יחד עם זאת, איני מוצאת כי במקרה זה מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות דחיית התביעה על הסף מחמת שיהוי.

9.טענת חוסר תום ליבו של התובע בשלב זה לא הוכחה. עוד לא הוכח כי התובע זנח תביעתו, שכן פנה פעמיים בכתב לנתבע (אם כי בהפרשים גדולים) בדרישה לתשלום החוב בטרם הגשת התביעה. טענת התובע, כי פעל כל העת לקבלת הכספים לא הופרכה. גם טענה כללית כי הנתבע שינה מצבו לרעה מחמת הצטברות הפרשי הצמדה וריבית גבוהים עד למועד התביעה, אינה יכולה להוות עילה לדחייה על הסף מחמת שיהוי.

10.כבר נפסק, כי לא בנקל תדחה תביעה שלא התיישנה מחמת שיהוי. טענת שיהוי מטיבה מבקשת לקצר את תקופת ההתיישנות הקבועה בדין ויוצרת מחסום נוסף לזכות הגישה לערכאות, זכות יסוד מוגנת. הגישה המקובלת בפסיקה לפיכך, כי "נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות" [ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433]. כאמור בענייננו לא מצאתי כי מתקיימים אותם התנאים המחמירים, המצדיקים סגירת שערי בית המשפט בפני התובע מחמת השתהותו.

11.מכלל טעמים אלו, נחה דעתי כי התביעה ברובה לא התיישנה. נוכח כלל מסקנותיי לעיל מוצאת אני לנכון להורות על תיקון כתב התביעה והתאמתה לסכומים הראויים להתברר מחמת העדר התיישנותם (14,000 ₪ סכום קרן) ובעוד שיתר הסכומים (4,000 ₪) דינם להידחות על הסף מחמת התיישנותם.

נקבע לשמיעת כל ראיות הצדדים וסיכומים בעל פה ליום 12.9.13 שעה 12:00.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: