סלמאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה") אשר ניתנה ביום 30/06/13, על ידי כב' השופט גיל קריזבום, בתיק תתע"א 8974-10-12.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב' (א) לפקודה, 64ד' (א) וסעיף 39א' לפקודה.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 26/10/12, בשעה 03:04, בחניון אולטרסאונד ביגור, נהג המערער ברכב, בהיותו שיכור, משום שסירב לבקשת שוטר לתת דגימת אויר נשוף לשם בדיקת ריכוז רמת אלכוהול בגופו.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והרשיע את המערער בדין.

בית משפט לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעניין העונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

קנס בסך 2,000 ₪ שישולם בחמישה תשלומים, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין ו- 2 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כאמור בגזר הדין.

הערעור, כאמור, מופנה כנגד הכרעת הדין.

בית משפט לתעבורה בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע בהכרעת דינו כי אין מחלוקת שהמערער נהג ברכב כפי שנטען בכתב האישום (ראו עמוד 16 להכרעת הדין ולדברי הסנגור בעמוד 11 שורה 29 לפרוטוקול).

בית משפט לתעבורה ציין כי המחלוקת בעניינו של המערער נוגעת למהות ולאופן בו ניתן ההסבר לסירוב לתת דגימת אויר נשוף ומשמעותו. נקודה נוספת התייחסה לטענות המערער ביחס לאלימות השוטרים כלפיו.

בית משפט לתעבורה סקר בהכרעת דינו את הראיות שהונחו בפניו ובין היתר, דוח הפעולה – ת/1 - שנערך על ידי השוטר ג'בור טארק, שבו נכתב כי לאחר שהרכב והמערער עוכבו, בדיקת הנשיפון נכשלה ואז הוא טען בפני השוטרים כי הוא "לא נהג ברכב ואינו רוצה לבצע את בדיקת הנשיפה".

בית משפט לתעבורה התייחס בהכרעת דינו גם לדוחות הפעולה ת/2 (הזמנה לדין), ת/3 (דוח פעולה), ת/4 (דוח פעולה לאכיפת איסור נהיגה בשכרות) ו- ת/5 (דוח מעצר), אשר נערכו על ידי השוטר רוג'ה מוראני.

בית משפט לתעבורה ציין כי מדוחות אלה עולה כי המערער לא שיתף פעולה ולא הסכים להיבדק במכשיר הנשיפה גם לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב, תוך שהוא מפנה לחלקים מעדותו של העד מוראני.

בהמשך להכרעת דינו, הביא בצורה מפורטת בית משפט לתעבורה את גרסת המערער.

בפרק הדיון וההכרעה, קבע בית משפט לתעבורה כי לדעתו המשיבה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות הנטענות בכתב האישום ובפרט את העובדה שהמערער סירב לבצע את בדיקת הנשיפה לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

בית משפט לתעבורה ציין בהכרעת דינו כי גרסת עדי התביעה לא נסתרה וכי הוא "נותן בעדותם אמון מלא". בית משפט הפנה לעדותו של השוטר מוראני – ת/4, סעיף 8, שם נאמר: "נהג רכב... המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, שעונשה פסילה בפועל שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק..."

בית משפט לתעבורה מצא חיזוק משמעותי לעדות השוטר מוראני בעדות המערער שאישר "בחקירתו הנגדית כי סירב לבדיקה למרות שהוסבר לו כי ייחשב כשיכור ויוטלו עליו העונשים הקבועים בחוק" - (עמוד 12 שורה 27-31 לפרוטוקול- ראו עמוד 20 להכרעת הדין).

בית משפט לתעבורה התייחס לטענת המערער שקיימת סתירה בין עדותו של השוטר ג'בור שהעיד כי הוא שמע את ההסבר שנמסר למערער ולמשמעות הסירוב להיבדק במילים:

"אם הוא מסרב אז הוא נחשב למסרב וכי לא טוב לסרב",

לבין עדותו של השוטר מוראני אשר ציין כי ההסבר שנמסר הוא הובא ופורט בת/4, סעיף 8.