סלינגר נ' סלימאן ואח'

פסק דין

מבוא

תביעה כספית לתשלום סך של 140,000 ₪ לפיצוי התובע על מלוא נזקיו כפי שיפורטו להלן.

ביום 26.10.11 ניתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבע מס' 5 . ביום 25.03.12 במסגרת דיון שהתנהל בפניי, ניתנה החלטה לפיה התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 , 3 ו- 4 נמחקה.

פסק דין זה הוא בתביעה כנגד הנתבע מס' 1 ( להלן – "הנתבע" ).

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו מטעמם, על נספחיהם, ולאחר הגשתם סיכומיהם בכתב.

טיעוני התובע

בתחילת שנת 2009 פנה התובע לנתבע בבקשה כי יסייע לו בתיווך למכירת רכבו מסוג סיטרואן C5 שבבעלותו ( להלן – "רכב הסיטרואן " ). פנייתו של התובע לנתבע באה על רקע יחסי ידידות ואמון שנרקמו בין השניים, לאחר שהתובע מכר באמצעות הנתבע רכב מסוג מיצובישי וקטנוע שהיו בבעלותו, בתמורה לדמי תיווך בגובה 10% מערך העסקה, ולאחר שהנתבע הציג עצמו כאדם המבין בשוק המכוניות וכבעל קשרים עם בעלי מגרשים למכירת רכבים. לפי הנטען, מאחר ובמשך תקופה ארוכה התקשה התובע למכור את הרכב הנ"ל והנתבע ציין בפניו כי הסיכויים למכירתו במחיר מחירון אשר עמד על כ- 38,000 ₪ קלושים ביותר, שכנע הנתבע את התובע למכור את הרכב במחיר של 19,000 ₪ בלבד, ובמעמד מכירת הרכב הנ"ל שילם הנתבע לתובע סך של 7,600 ₪ וסוכם כי היתרה בסך של 11,400 ₪ תשולם לתובע בתוך פרק זמן קצר. כעבור זמן הודיע הנתבע לתובע כי מצא עבורו רכב מסוג סובארו B3 , שנת ייצור 2008, ( להלן – "הרכב" ), אשר הינו לטענתו במצב מכני מעולה ונמצאת במגרש מכוניות בסכנין, וכי הבעלים של הרכב זקוק בדחיפות למזומנים ולכן מסתפק בסך של 69,000 ₪ בלבד, בתוספת דמי תיווך בסך של 3,000 ₪, חרף העובדה שמחיר המחירון של הרכב הינו בסך של 96,000 ₪. בעקבות המלצה זו הסכים התובע לרכוש את הרכב וזאת בתנאי שהנתבע יבצע את הבדיקות הנדרשות לרכב בטרם רכישתו וכן סוכם כי הנתבע יבצע את פעולת שינוי רישום הבעלות על ידו, ולשם כך העביר התובע לנתבע את תעודת הזהות שלו. העברת הבעלות בוצעה ביום 25.03.09 לאחר שהתובע נפגש עם הנתבע, חתם על זיכרון דברים בעניין רכישת הרכב ושילם לנתבע סך של 60,600 ₪ , לאחר קיזוז סך של 11,400 ₪ שהנתבע חב לו ממכירת רכב הסיטרואן. לאחר כחצי שנה, ביום 30.09.09 התקשר חוקר מתחנת המשטרה בלוד לתובע והודיע לו כי הרכב הינו בבעלות אחר וכי קיים חשד שהוא גנוב. בעקבות זאת, הגיש התובע ביום 01.10.09 תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין הונאה, ובאותו מעמד נתפס הרכב על ידי תחנת המשטרה במשגב.

לטענת התובע, לנוכח תפיסת הרכב הוא הפסיד את התמורה בסך של 72,000 ₪, נגרמו לו הוצאות בסך של 30,000 ₪ בגין שימוש ברכב חלופי וכן הוצאות נסיעה, הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש טרדה וסבל, המוערכים בסך כולל של כ- 40,000 ₪.

טיעוני הנתבע

הנתבע טוען כי הינו בעל עסק למיזוג אוויר וחשמל ברכב ועסק לשטיפת רכבים, וכי הוא הכיר את התובע שנהג לתקן את רכביו אצלו. לטענתו, הוא הסכים כי התובע יעמיד את רכבו מסוג סיטרואן בשטח עסקו אשר ממוקם במקום מרכזי בכפר סכנין, מאחר ובין השניים היו יחסיי ידידות טובים, ולאחר שבעבר התובע הצליח למכור רכב אחר שהיה בבעלותו מסוג מיצובישי, כאשר העמידו למכירה בחצר עסקו של הנתבע. לטענת הנתבע הוא לא הציג עצמו בפני התובע כסוחר רכבים או כמי שמבין בתחום הרכב, ולא נטל חלק בעסקאות המכר של רכבי התובע ולא סחר או תיווך במסגרתן. יחד עם זאת, הנתבע מאשר כי הן לאחר עסקת המכר של רכב המיצובישי והן לאחר עסקת המכר של רכב הסיטרואן קיבל מידי התובע סכומי כסף בסכום השווה ל-% 10 מסכום כל אחת מהעסקאות, כגמול חסדים מהתובע, למרות שלא ביקש ממנו כל תמורה עבור העמדת רכביו בשטח עסקו הנ"ל, ולאחר שהתובע מכר את רכב הסיטרואן ושילם לנתבע 10% ממחירו, קיבל הנתבע מהתובע הלוואה בסך של 9,500 ₪. זאת ועוד, לטענת הנתבע, מאחר וידע כי התובע מחפש רכב מסוג סובארו B3 , הוא פנה לתובע והודיעו כי גילה מודעה שהתפרסמה באתר יד שנייה למכירת רכב מסוג זה, והתובע ביקש ממנו לנהל בשמו משא ומתן טלפוני לרכישת הרכב והתובע היה מעודכן כל העת בפרטי המשא ומתן ואף ביקש מהנתבע לזמן את בעל הרכב לאזור כרמיאל, והוא והתובע הגיעו לפגישה בכרמיאל והתובע מצא את הרכב מתאים לצרכיו וסיכם את המחיר הסופי של העסקה עם מיופה הכוח מטעם המוכר . לטענת הנתבע, מאחר ובמועד הפגישה סניף הדואר היה סגור ביקש התובע מהנתבע להיפגש עם בעלי הרכב בשעות אחר הצהרים ולשלם בשמו עבור הרכב, והתחייב להחזיר לנתבע את כספיו בהמשך ולשם כך אף העביר לידיו את תעודת הזהות שלו. לטענת הנתבע, הוא לא ידע ולא הייתה לו האפשרות לדעת כי מדובר ברכב גנוב ותפקידו התמצא בייצוג התובע בהליך ההעברה הפורמאלית של הרכב על שם התובע ותו לא. מעבר לכך, טוען הנתבע כי הוא לא נתבקש על ידי התובע, אשר היה מעורב בפרטי פרטים בכל הליך רכישת הרכב, ראה את הרכב ושוחח עם מיופה הכוח, לבצע כל בדיקה בקשר למיופה הכוח או לרכב עצמו באשר למצבו המכאני או למס' השלדה שלו.

דיון והכרעה

בתצהירו מיום 31/1/12 שב התובע על התיאור שטען בכתב התביעה וכי על רקע יחסי האימון ששררו בינו לבין הנתבע הוא אימץ את המלצתו של הנתבע לקנות את הרכב במחיר של 69,000 ₪, בתנאי כי הנתבע יבצע את כל הבדיקות הדרושות לרכישת הרכב ואת השינוי בבעלות ברכב, והשניים חתמו של זיכרון דברים ( נספח 1 לתצהיר ), לפיו נוסף למחיר הנ"ל של הרכב ישלם התובע לנתבע דמי תיווך בסך של 3,000 ₪, וכי לתשלום מחיר הרכב ישלם התובע לנתבע סך של 60,600 ₪ ויקוזז, על חשבון מחיר הרכב, סך של 11,400 ₪, שהינו חוב המגיע לתובע מהנתבע מעסקה קודמת. במהלך ישיבת יום 10/10/12 הצהירו ב"כ התובע וב"כ הנתבע כי העתק זיכרון הדברים המצורף לתצהיר התובע מתאים למקור. מכאן, הנתבע אינו חולק כי הוא חתום על זיכרון הדברים הנ"ל ואינו חולק על תוכנו. המדובר בזיכרון דברים מיום 25/3/09, היינו, מיום ביצוע שינוי הבעלות ברכב, והוא חתום על ידי התובע והנתבע, ובו ציינו אלה את מחיר הרכב המגיע למגרש, בסך של 69,000 ₪, וכן את דמי התיווך המגיעים מהתובע לנתבע, בסך של 3,000 ₪, וקיזוז חוב המגיע לתובע מהנתבע בגין מכירת רכב הסיטרואן בסך של 11,400 ₪, ויתרת מחיר ברכב, בסך של ה60,600 ₪ ( סה"כ 72,000 ₪ ). עינינו הרואות כי המדובר בהסכם לכל דבר ועניין, שהצדדים לו הינם התובע והנתבע בלבד, בעוד שהבעלים של הרכב נשוא התביעה או בעל מגרש המכוניות שהחזיק ברכב זה או כל צד שלישי אחר אינם צד להסכם זה. עריכת הסכם בכתב בין הנתבע לבין התובע, מבלי שהבעלים של הרכב או כל מחזיק אחר ברכב יהיו צד להסכם, מלמדת כי ההתקשרות של התובע לרכישת הרכב הייתה עם הנתבע בלבד, וכי הנתבע הוא שמכר בפועל את הרכב לתובע, ולא שימש אך מתווך בעסקה בין התובע לצד שלישי, שאינו צד להתקשרות הנ"ל ולא נערך בינו לבין התובע כל הסכם לרכישת הרכב ובו ציינו אלה את מחיר הרכב ואופן תשלום התמורה על ידי התובע, פרטים שסוכמו למעשה בין הנתבע לבין התובע בלבד. ההתקשרות הנ"ל בין התובע לנתבע, לפי זיכרון הדברים הנ"ל, הטילה חיוב על התובע לשלם את תמורת הרכב לנתבע, דבר שבוצע בפועל על ידי תשלום מחיר הרכב וקיזוז חוב המגיע מהתובע לנתבע, והטילה חיוב על הנתבע לדאוג כי הרכב הינו תקין ומקורי ולא מזויף, וכן חיוב לבצע שינוי הבעלות ברכב, כדין וללא כל פגם או אי התאמה בפרטי הרכב לבין המסמכים שיוגשו בדואר לצורך שינוי הבעלות בו. הנסיבות הנ"ל לא תומכות בגרסת הנתבע, לפיה, הוא אך סייע לתובע, ללא כל תמורה, למצוא רכב עבורו, וכי התובע הוא שבדק את הרכב ובא בדברים עם הבעלים של הרכב או עם מיופה הכוח מטעמו. אילו אכן כך הם פני הדברים, כגרסת הנתבע, אין כל הסבר המניח את הדעת לצורך בעריכת זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע, בו ציינו הן את מחיר הרכב, הן קיזוז חוב קודם והן דמי תיווך, בעוד שלא ייערך זיכרון דברים בין התובע, הקונה, והבעלים של הרכב, המוכר. אילו אכן צודק הנתבע בכך כי לא הייתה כל התקשרות בינו לבין התובע שחייבה אותו לבדוק את תקינות הרכב ואת מקוריותו, בטרם רכישתו על ידי התובע, וכי הוא אך הודיע לתובע אודות פרסום הרכב למכירה בעיתון, וכי התובע סיכם את עסקת רכישת הרכב ישירות עם הבעלים של הרכב או עם מיופה הכוח שלו, ללא כל התערבות של הנתבע, לא היה כל מקום לכלול, במסגרת זיכרון הדברים שבין התובע לנתבע, גם את החוב המגיע מהנתבע לתובע, בסך של 11,400 ₪, שהינו במסגרת עסקה נפרדת וקודמת, במסגרתה התובע מכר רכב הסיטרואן והנתבע לא העביר לו את יתרת מחיר רכב זה. גרסתו של הנתבע לא מספקת הסבר משכנע לפשר הזיקה בין זיכרון הדברים לעניין רכישת רכב הסובארו לבין החוב המגיע לתובע מהנתבע בגין עסקה אחרת. הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע היה צד ישיר לשתי העסקאות, כאשר הוא התחייב למכור את רכב הסובארו לתובע, ולצורך זה, התחייב כי רכב זה מקורי ותקין, ובשל כך הוא חתם על זיכרון הדברים כצד לו, קיבל את מחיר הרכב מהתובע, וביצע שינוי הבעלות ברשות הדואר. אציין כאן כי הנתבע לא טען, בכתב ההגנה או בתצהירו, כי הוא העביר לבעלים של רכב הסובארו או למיופה כוח מטעמו את הסך של 11,400 ₪, שהינו החוב המגיע ממנו לתובע ושקוזז, לפי זיכרון הדברים, על חשבון מחיר רכב זה, ולא ברור מי שילם למיופה הכוח הנ"ל, שהינו נתבע מס' 5, את יתרת הסכום, כאשר התובע העביר לנתבע, על מנת לשלם בשמו לבעלים של הרכב, אך את הסך של 60,600 ₪ מתוך הסך של 69,000 ₪.

הנתבע אינו מכחיש כי שני כלי רכב שהיו בבעלות התובע, האחד מסוג מיצובישי והשני מסוג סיטרואן, נמכרו לאחר שהועמדו למכירה בשטח עסקו. כן מאשר הנתבע כי הוא קיבל מהתובע, לאחר מכירת כל אחד משני כלי הרכב הנ"ל, סכום כסף בשיעור של 10% ממחיר כלי רכב. נסיבות אלה מפריכות את טענות הנתבע לפיהן התובע שילם לו את הסכומים הנ"ל, בשתי הזדמנויות, שלא כדמי תיווך ומבלי שהנתבע ידרוש תשלום כאמור. שכן, הנתבע קיבל מהתובע, לאחר מכירת רכב המיצובישי, 10% ממחיר הרכב ( סעיף 10 (ד) לכתב ההגנה ) וסך של 1,900 ₪ לאחר מכירת רכב הסיטרואן, שנמכר בסך של 19,000 ₪ ( היינו, 10% ממחיר הרכב ). תשלום הסכומים הנ"ל לנתבע, בשיעור זהה של 10% ממחיר הרכבים הנ"ל, בצירוף העובדה כי שני כלי הרכב נמכרו בהיותם מוצגים למכירה בשטח עסקו של הנתבע, מהוות נסיבות המוכיחות כי לנתבע הייתה מעורבת מהותית ועמוקה במכירת שני כלי רכב אלה עבור התובע, וחלקו של הנתבע לא היה אך בהסכמתו כי כלי הרכב האלה יוצגו למכירה בשטח עסקו. נסיבה זו של תשלום כסף לנתבע, במסגרת עסקה שעניינה כלי רכב של התובע, שבה והתקיימה גם לעניין הרכב נשוא התביעה, כאשר התובע התחייב, לפי זיכרון הדברים, לשלם לנתבע סך של 3,000 ₪ כדמי תיווך. התמונה המצטיירת היא אחת, ולפיה, הנתבע פעל, בכל העסקאות הנ"ל, לא רקק כמתווך למכירה או רכישה של כלי הרכב של התובע אלא שהיה צד ישיר ובעל זיקה ישירה לרכבים נשוא עסקאות אלה. ואם לא די באלה, הרי שבזיכרון הדברים ציינו הצדדים כך:

" ובזאת נסגרה העסקה בין חמודי סלימאן ויגאל סילנגר ".

הניסוח הנ"ל, עליו חתומים הנתבע והתובע, מלמד יותר מכל על כוונת הצדדים כי המדובר בהסכם לכל דבר ועניין, במסגרתו הסכימו השניים על מכירת הרכב לתובע וכן הסכימו של מחיר הרכב ועל אופן תשלום מחיר זה, לרבות על ידי קיזוז חוב קודם של הנתבע, ולכן, זאת היא עסקה למכירת רכב, שכללה כל הפרטים והיסודות המהותיים של עסקה מסוג זה, כאשר המוכר בפועל היה הנתבע, שלא פעל אך כמתווך או מתוך יחס חברי כלפי התובע, כטענתו. מכאן התחייבותו של הנתבע כי הוא יעביר את הבעלות ברכב על שם התובע, כדין וללא כל פגם וחסר, ולכן, היה עליו לוודא את מקוריות הרכב ואת טיב המסמכים שהציג מיופה הכוח של הבעלים, הוא נתבע 5, ברשות הדואר, כנגד מספר השלדה, המנוע ולוחית הרישוי של הרכב שנמסר בסופו של יום לתובע, הכל, בטרם יבצע שינוי בעלות לטובת התובע.

ועוד, בסעיף 20 לתצהיר הנתבע התומך בבקשה למחיקת כותרת התביעה, אישר הנתבע את הנטען בסעיף 16 לכתב התביעה. סעיף 16 לכתב התביעה מתאר את תוכנו של זיכרון הדברים הנ"ל וכי התובע שילם לנתבע, במסגרת אותו זיכרון דברים, מחיר הרכב ודמי תיווך, בקיזוז חוב קודם המגיע לו מהנתבע. לעומת זאת, בסעיף 19 לכתב הגנתו הנתבע ציין גרסה אחרת, שעה שטען שם כי הנטען בסעיף 18 לכתב התביעה ( שעניינו זיכרון הדברים ותוכנו ), מוכחש בהיותו מטעה. עינינו הרואות כי עולה סתירה יסודית, לעניין ראיה מהותית זו, בין הנטען בכתב ההגנה לבין הנטען בתצהיר הנ"ל של הנתבע.

עיינתי בסעיף 22 לסיכומי הנתבע ולא מצאתי בהסברים שם מניחים את הדעת באשר לתוכנו של זיכרון הדברים, ולא שוכנעתי, לפי הטענות שם, כי תפקידו של הנתבע היה אך לתווך בין התובע לבעלים של הרכב. שכן, אילו אכן כך הדבר, אין בפי הנתבע תשובה סבירה לפשר העובדה כי הבעלים של הרכב אינו צד להסכם הנ"ל, שהרי, אילו פעל הנתבע כמתווך בלבד, אמורים להיות שני צדדים להתקשרות, ביניהם הוא תיווך, בעוד שלפי זיכרון הדברים, שתיעד את כל פרטי העסקה, הבעלים הרשום של הרכב כלל אינו צד לו, בעוד שהנתבע הוא כן צד להתקשרות שם, ואף הוסכם על קיזוז חוב של הנתבע לטובת מחיר הרכב הזה, אף שחוב כאמור אינו שייך לעסקה זו אלא לעסקה קודמת בין התובע לבין הנתבע.

כמו כן, הנתבע, אשר טען כי התובע נפגש עם נתבע מס' 5, שהינו מיופה הכוח של הבעלים של הרכב, בעיר כרמיאל, שם ראה התובע את הרכב, ולא במגרש מכוניות בסכנין, כטענת התובע, לא ציין, בכתב ההגנה או בתצהיר מטעמו, היכן התקיימה פגישה זו בין התובע לבין נתבע 5 והנתבע, היכן הוחזק רכב זה בעיר כרמיאל, והאם הרכב הובא לשם על ידי נתבע 5 על מנת שהתובע יבדוק אותו או שמא הוא הוחזק עוד לפני פגישה זו בעסק של מגרש מכוניות או במקום אחר בעיר הנ"ל. העדר פרטים אלה בגרסת הנתבע גורע ממשית ממשקל טענתו זו לפיה התובע פגש בבעלים או במיופה כוח מטעמו בכרמיאל, וכי התובע בחן את הרכב במהלך פגישה זו ומצא אותו לשביעות רצונו. לעומת זאת, העובדות שאינן במחלוקת, לפיהן, הנתבע הוא שהודיע לתובע על הרכב המיועד למכירה על מנת שהתובע ירכוש אותו, נערך זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע, לא נערך הסכם בכתב בין התובע לבין הבעלים של הרכב, התובע התחייב לשלם לנתבע את מחיר הרכב ודמי תיווך תוך קיזוז חוב מעסקה אחרת, התובע מסר לנתבע תעודת הזהות שלו ויפוי כוח לביצוע שינוי בעלות, והעדר פרטים מהותיים בגרסת הנתבע, לרבות מקום המפגש הנטען בין התובע לבין הבעלים של הרכב או מי מטעמו והאם שולמו כספים לבעלים של הרכב או למי מטעמו או שמא הכספים נותרו ברשות הנתבע, מלמדות על כי הנתבע מכר בפועל את הרכב לתובע, והיה עליו לוודא כי המדובר ברכב מקורי ולא מזויף וכי העברת הבעלות תבוצע באופן חוקי ותקין.

תימוכין במסקנה הנ"ל מצאתי גם במתואר להלן.