סלין נ' משרד הפנים

פסק דין

בפני עתירה להורות למשרד הפנים-ועדת ההשגה לזרים על הסדרת מעמדה של העותרת כעובדת סיעודית אצל הגב' אלפסי בלוד.

העובדות הרלוונטיות לענייננו

העותרת בעניין שבפני הינה אזרחית הודו שנכנסה לישראל ביום 6.2.10 כעובדת סיעודית .

היא החלה בעבודה אצל מר ליבלינג ועזבה את עבודתה בתוך תקופה קצרה בטענה התקשתה לעבוד עמו פיזית בהיותו גבר כבד. לאחר מכן עברה לעבוד אצל הגב' חנה וייצמן, ואולם, לטענתה, מאחר וחלתה, פוטרה מעבודתה לאחר כשלושה וחצי חודשים. בהמשך עבדה תקופה קצרה נוספת אצל הגב' שרה ששון וגם שם הפסיקה עבודתה מאחר ולא הסתדרה עם מעסיקתה. בתקופות אלה לא פעלה העותרת על פי הנוהל ולא פנתה במועדים הקבועים בו למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדה.

ביום 19.6.11 החלה לעבוד אצל גברת אלפסי, חולת דיאליזה, אשר שבעת רצון מעבודתה כפי שעולה מתצהירה מיום 31.7.11: "סלין הומלצה לי על ידי מכרים והיא עובדת נפלאה, מסורה ועוזרת לי רבות. סלין דואגת לי ומלווה אותי לטיפולי הדיאליזה ואני מעוניינת שהיא תעבוד אצלי. אני לא מסוגלת לחפש עובדת אחרת, הואיל ואני התרגלתי אליה, ובעבר באו לי מועמדות לא מתאימות ועד שסופסוף מצאתי עובדת מתאימה" (נספח ג' לעתירה).

גם בעת הזו עובדת העותרת אצל הגב' אלפסי מזה מספר חודשים ברציפות. מעת שהחלה לעבוד אצל הגב' אלפסי, פנו העותרת ומעסיקתה ביום 14.7.11 למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדה כעובדת סיעודית בהיתר אצל הגב' אלפסי.

ביום 29.7.11 נתקבלה תשובת משרד הפנים לפיה בקשתה נדחתה.

על תשובה זו הגישה העותרת ביום 22.8.11 השגה בפני ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים מחוז תל אביב.

ביום 6.11.11 ניתנה החלטתו הארוכה המפורטת והמנומקת של יו"ר ועדת ההשגה לזרים, עו"ד דותן ברגמן לפיה נדחתה בקשתה של העותרת להירשם כעובדת סיעודית אצל הגב' מלכה אלפסי.

כנגד החלטת ועדת ההשגה הוגשה עתירה זו.

החלטת ועדת ההשגה מיום 6.11.11

עובדות המקרה הן כי מתוך 18 החודשים שחלפו בין כניסת המשיגה לארץ ועד להחלטת משרד הפנים בעניינה, שהתה כדין רק כ-5 חודשים (בהם הועסקה כעובדת סיעודית אצל מעבידיה-מ.ר.) וביתרת 13 החודשים שהתה בישראל שלא כדין.

העסקת עובדים זרים בישראל מתאפשרת מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 תוך מתן שיקול דעת רחב לשר הפנים.

בעקבות פסיקת בג"צ בעניין עמותת קו לעובד (בג"צ 4542/02 "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, תק-על 2006(1), 4336 (2006)) שדן בהסדרי העסקת העובדים הזרים ובקושי במעבר בין מעבידים שונים כאשר עם סיום העסקה אצל מעביד הופך העובד הזר לשוהה שלא כדין, נקבע נוהל 5.2.0022 "עדכון מקום העבודה לעובדים זרים" (להלן:"הנוהל") ובו נקבע, בין היתר, כי: "כל עובד רשאי לעבור ממעסיק למעסיק באותו תחום שלשמו הובא ארצה ובו הועסק כחוק. אין הגבלה על מספר הפעמים בהם רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק". עוד נקבע בנוהל כי: "עובד שפוטר או עובד שמעסיקו הקודם נפטר או עובד שנאלץ לעזוב את מעסיקו הקודם, מבלי שדיווח על עזיבתו את המעסיק למשרד הפנים-יוכל להסדיר את העסקתו אצל מעסיק אחר בתוך תקופה של 90 ימים. במהלך אותם ימים לא יתבצעו הליכי אכיפה או הרחקה נגד העובד".

מכאן, שכל שהיה על המשיגה לעשות על מנת להסדיר את מעמדה היה להתייצב בלשכת משרד הפנים בתוך 90 יום מיום שעזבה את מקום עבודתה המוסדר האחרון. המשיגה לא עשתה כן בכל התקופה שבין 23.11.10 ועד ליום 14.7.11.

רק במקרים בהם הנסיבות מוצדקות ומחייבות חריגה מהנוהל, ניתן לשקול בקשה להסדרת מעמד למרות אי ההתייצבות.

וועדת ההשגה סברה כי אין זה המקרה בענייננו. להמנעותה של המשיגה מלגשת ללשכת משרד הפנים בכל התקופה האמורה, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת. טענתה של המשיגה בדבר היותה חולה משך תקופה ממושכת שמנעה ממנה לעבוד, לא גובתה במסמכים רפואיים. גם טענתה בדבר הסכומים הגבוהים אותם נאלצה לשלם על מנת להגיע לארץ לשם עבודה בסיעוד, אותם היא חבה עד היום, אינם מהוים נסיבות המצדיקות חריגה מהנוהל. גם שביעות הרצון של מעסיקתה הנוכחית, הגב' אלפסי, אינם מצדיקים הסדרת מעמד בניגוד לנוהל והגב' אלפסי היתה מודעת לכך שהיא מעסיקה שוהה שלא כדין בישראל.

לפיכך מצאה ועדת ההשגה כי החלטת משרד הפנים שלא לאפשר לעותרת לקבל אשרת עבודה סיעודית היא החלטה סבירה בנסיבות העניין.

לאור העובדה שתפקיד ועדת ההשגה הוא לבצע ביקורת מינהלית על החלטות משרד הפנים, ומאחר וההחלטה סבירה, אין מקום להתערב בה בהיעדר נסיבות חריגות.