סלימאן נ' נאייף

החלטה

1.לפני בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' ודאד יונס, מיום 25.5.13, בתיק הוצאה לפועל 05-02193-13-0, לפיה נדחתה בקשת המבקש לסגירת תיק ההוצאה לפועל נגדו והמבקש חוייב לשלם למשיב הוצאת המשפט בסך 1,000 ₪ (תיקרא להלן: "ההחלטה").

בעלי הדין וטיעוניהם:

2.בין המבקש לבין המשיב התנהל הליך משפטי בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת – הליך שבתומו ניתן פסק דין.

עולה מנימוקיה של בקשת רשות הערעור כי, ביום 14.11.12 הגיש המשיב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה, כנגד המבקש וחברה הנקראת "מוסך טורבו גיר בע"מ", פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ביום 4.9.12 במסגרת תיק ס"ע 41908-04-12 (יקרא להלן: "פסק הדין"). פסק הדין אישר הסכם גישור אליו הגיעו הצדדים בבית הדין לעבודה.

בעקבות הגשת פסק הדין לביצוע כאמור, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לסגירת התיק נגדו בטענה שפסק הדין אינו מטיל עליו כל חיוב. נטען גם על ידי המבקש כי בהסכם הגישור מושא פסק הדין, על שני עמודיו, נכתב מפורשות כי התובע הינו המשיב והנתבעת הינה חברת מוסך טורבו גיר הנ"ל . נקבע גם במסגרת הסכם הגישר כי הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪ וכי אם לא תעמוד בהתחייבותה הנ"ל יהא עליה לשלם לתובע סך של 60,000 ₪.

משכך הם פני הדברים, טען המבקש בבקשתו לסגירת התיק נגדו כי לא ניתן לבצע את פסק הדין נגדו ודינו של תיק ההוצאה לפועל סגירה. כאמור, בקשתו הנ"ל של המבקש נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל ומכאן הבקשה למתן רשות הערעור על אותה החלטה.

3.לטענת המבקש, טעתה כב' הרשמת בהחלטתה שלא לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגדו, שכן, כפי שכבר הוטעם, פסק הדין המבוצע בתיק אינו כולל כל חיוב לגביו. תפקידה של רשמת ההוצאה לפועל הינו לבצע את פסק הדין ומה שנאמר בו, ואין לה, לרשמת ההוצאה לפועל, סמכות לקבוע אחרת ממה שכתוב בפסק הדין, כך נטען.

בנוסף טען המבקש לא היתה רשאית רשמת ההוצאה לפועל ליתן כל סעד שאינו מוזכר בפסק הדין ובכלל זאת לא היתה נתונה בידיה הסמכות להוסיף לפסק הדין את מה שאין בו או לקרוא לתוך פסק הדין סעיפים שאינם נכללים בו.

4.מטעמו של המשיב לא הוגשה תגובה לבקשה. עם זאת, להודעה שהוגשה מטעמו לבית המשפט ערב המועד שנקבע לשמיעת הערעור, צירף המשיב עותק מן התגובה שהגיש במסגרת תיק ההוצאה לפועל הרלבנטי, לבקשת המבקש לסגירת התיק נגדו.

נטען במסגרת כתב התגובה הנ"ל כי מאחורי בקשתו של המבקש עומד רצון להתחמק מתשלום חובו למשיב. נטען גם על ידי המשיב כי התביעה שבמסגרתה ניתן פסק הדין המבוצע בתיק ההוצאה לפועל, הוגשה כנגד המבקש והחייבת הנוספת בתיק ההוצאה לפועל. שני האחרונים היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין ומטעמם הוגש כתב הגנה אחד. בנוסף, ולאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש ביחד עם החייבת הנוספת בתיק בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי לא הבין תוכן הסכם הגישור. במסגרת הבקשה לא העלה המבקש כל טענה הדומה במהותה לטענות שהעלה במסגרת בקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל נגדו. גם בבקשה שהוגשה מטעמו ללשכת ההוצאה לפועל למתן צו תשלומים, לאחר דחיית בקשתו לביטול פסק הדין, לא העלה המבקש את טענותיו נשוא הבקשה לסגירת התיק נגדו. טענות אלה הועלו על ידי המבקש לראשונה במסגרת הבקשה לסגירת התיק והן נדחו בצדק על ידי רשמת ההוצאה לפועל.

באשר לטענות לגופן, טען המשיב כי עיון בעמוד הראשון של פסק הדין שאישר את הסדר הגישור ונתן לו תוקף של פסק הדין מגלה כי שמו של המבקש הופיע בתור נתבע בתיק ולפיכך ברי כי פסק הדין מתייחס גם אליו ומחייבו.

הדיון בבקשה:

5.הדיון בבקשה התקיים לפני ביום 16.12.13 ובתומו ניתנה לבעלי הדין שהות למיצוי המשא ומתן ביניהם.

משלא צלח המשא ומתן האמור, הוגשו בזה אחר זה כתבי סיכומי הטענות מטעמם של בעלי הדין.

6.המבקש, בסיכומי טענותיו, שב על נימוקי הבקשה ועתר לביטול החלטתה של הנ"ל של רשמת ההוצאה לפועל.

7.המשיב, מן הצד האחר, עתר להותרת ההחלטה בעינה. נטען על ידי המשיב כי הסכם הגישור הוא הסכם שנערך בין המשיב לבין המבקש והחייבת הנוספת בתיק ההוצאה לפועל שהם הנתבעים בתיק שבמסגרתו ניתן פסק הדין. הגישוא נערך במסגרת תיק משפטי ולפיכך המבקש מחוייב על פיו. המבקש, כך טען המשיב, חתם על הסכם הגישור בחתימתו האישית ולא בשם החברה (החייבת בתיק ההוצאה לפועל), ובנסיבות העניין לוקה בקשתו בחוסר תום לב וכל מטרתה אחת – התשת המשיב וסיכול יכולתו לגבות את המגיע לו מן המבקש.

בנוסף, נטען על ידי המשיב, החלטה המורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש לא היתה בגדר סמכויותיה של רשמת ההוצאה לפועל שאמורה לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו ובנסיבות העניין, טען המשיב, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

דיון והכרעה:

8.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער על ההחלטה, ולאחר שקילת הטענות נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.