סלימאן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית, שניתנה בגין מעורבותו של המבקש בתאונת דרכים.

טענות הצדדים

בגוף בקשתו טען המבקש כי ציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה, ולאחר מכן, כשהחל בנסיעתו, חל קלקול ברכב, שמנע ממנו להמשיך ולנסוע, ועל כן נעצר בימין הכביש. לטענתו, מבירור שערך מדובר בתקלה מוכרת של היצרן, לראיה הגיש העתק כתבה מעיתון. עוד טען המבקש כי הרכב המעורב יכול היה למנוע את התאונה אילו עבר לנתיב השמאלי, אך משלא עשה כן ואף נהג במהירות מופרזת – נגרמה התאונה. המבקש טען כי עברו איננו מכביד ומעיד על העדר מסוכנות מצידו, והוסיף כי זקוק לרישיונו לצרכי פרנסתו. לטעמו, הפסילה מנוגדת לחוקי היסוד.

ב"כ המבקש הוסיף בטיעוניו בע"פ כי המבקש איננו מכיר היטב את הרכב ששייך לאביו, בקש לקבל את הבקשה ולחלופין לסייג הפסילה כך שיתאפשר לו לנהוג במשאית לצרכי פרנסתו.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה, טען לקיומן של ראיות לכאורה. באשר לטענת המבקש לליקוי ברכבו, טען כי הרכב נבדק ונמצא תקין, הן ע"י הבוחן והן במוסך בו טופל. לגרסתו, מדובר בנהג מסוכן, שאף היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2000. ב"כ המאשימה הצהיר כי יוגש כתב אישום נגד המבקש.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני מוצאת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אחריותו של המבקש לתאונה. תשתית זו מבוססת על ממצאי הבוחן, שביקר בזירה, צילם אותה, ערך סקיצה, דוח נזקים, תרשים ודוח בוחן מסכם.

בטרם סיכום הדוח, עיין הבוחן במסמכים מהמוסך בו טופל הרכב עובר לתאונה, ומצא, כאמור בדוח הבוחן, סעיף 14(5) כי "מצב הרכבים עובר לתאונה אינו מהווה גורם לתאונה".

מהודעת המבקש עולה שראשית סיפר כי "...הגעתי לצומת ועצרתי הסתכלתי שמאלה וימינה ויצאתי לאט רציתי לפנות שמאלה לכיוון נתיב ההאטה פתאום אני מנסה לפנות שמאלה והוא נכנס בי. הוא היה במהירות הוא לא אשם אבל נסע מהר" (הודעה ראשונה ש' 2 ואילך).

רק בהמשך כששאל אותו החוקר אם רכבו תקין השיב "עד אותו רגע היה תקין" ובהמשך פירט כי רכבו נעצר באמצע הצומת ולא הצליח להזיזו.

עוד עולה מהודעתו כי האט באמצע הצומת על מנת לבדוק אם מגיעים כלי רכב במסלול הנגדי מימין, והאם יכול להשתלב בפניה שמאלה בבטחה. כשעימת אותו החוקר עם העובדה שקיים נתיב השתלבות אמר (שם ש' 39): "אני יודע שיש נתיב השתלבות אבל הסתכלתי שאם יבוא רכב מהר או משאית שלא יכולתי להיכנס לנתיב ההשתלבות" וזאת משום שרצה "להיות זהיר יותר".

מהודעת נהג הרכב המעורב עולה כי המבקש האט בטרם הגיע לצומת, אך המשיך בנסיעתו לתוך הצומת מבלי לתת לנהג המעורב זכות קדימה והוא נאלץ לבלום בלימת חירום.

מסימני הבלימה שנמצאו בזירה ניתן ללמוד כי הנהג המעורב ניסה "לברוח" לנתיב השמאלי, אך ללא הועיל, וכי התאונה התרחשה בנתיב השמאלי.

בנסיבות אלה, כאמור, קיימות לדעתי ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לתאונה.

המבקש נוהג משנת 1999 וצבר לחובתו 30 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן משנת 2010, בגין כניסה לצומת שלא מהנתיב הימני (ועבירה נוספת זהה בשנת 2002). עוד בעברו עבירות מהירות, אי ציות לאור אדום ברמזור, אי ציות לתמרורים נוספים ועוד. בשנת 2000 גרם המבקש לתאונת דרכים בשל אי שמירת רווח.

מסוכנותו של המבקש נלמדת, אם כן, הן מעברו והן מהתנהגותו במהלך התאונה מושא בקשה זו.

שקלתי את נסיבותיו האישות של המבקש ואת הנזק שעלול להיגרם לו מפסילת רישיונו, ואיזנתי אל מול האינטרס הציבורי. בשקלול הכולל, אני מוצאת כי האינטרס הציבורי גובר, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום ל' כסלו תשע"ב, 26/12/2011 במעמד הנוכחים.

דלית שרון-גרין, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: