סלימאן נ' מגדלי ואח'

פסק דין

לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 31,000 ₪ שעניינה פוליסה מסוג חבות צד שלישי שרכש התובע, לפי הנטען, מאת הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1 ואשר בוטלה שלא כדין.

תמצית טענות התובע

התובע טוען, כי רכש פוליסת ביטוח מסוג חבות צד שלישי לרכבו מסוג פולקסווגן דבל קבינה, מ.ר 25-210-07, (להלן: "הרכב") לתקופה של שנה, החל מיום 1.6.2009 ועד ליום 31.5.2010 (להלן: "הפוליסה" – נספח א' לכתב התביעה), מאת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "חברת הביטוח"), באמצעות הנתבע 1 שהפעיל סוכנות חיתום בשם ישראביט- סוכנות לביטוח (להלן: "סוכן החיתום" או "הנתבע").

לטענתו, ביום 15.12.2009 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") עם כלי רכב אחר מסוג יונדאי גטס, מ.ר. 33-566-59 (להלן: "רכב הצד השלישי" ). עקב כך, ניזוק רכב הצד השלישי והוכרז כאובדן כללי מוחלט על-פי חוות דעת ערוכה ע"י השמאי אמיר שמאים שצורפה לכתב התביעה.

הואיל והאחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובע, פנה התובע אל חברת הביטוח על מנת שתפצה את הצד השלישי בגין נזקיו עקב התאונה דנן, כמתואר בחוות הדעת השמאית, אך נענה בשלילה ע"י חברת הביטוח שטענה להעדרו של כיסוי ביטוחי לרכבו של התובע נכון למועד התאונה.

עקב כך, ובניסיון לקטין את נזקיו (כך נטען), נאלץ התובע לפצות בעצמו את הצד השלישי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה הנדונה בסך של 30,960 ₪, כאמור בהסכם שיפוי שנחתם ביום 02.07.2010 (להלן: "הסכם השיפוי" - ת/5). הסכם השיפוי נחתם ע"י התובע והצד השלישי וחתימותיהם אושרו על ידי ב"כ התובע בהליך דנן.

מכאן התביעה המונחת בפניי, בגדרה עותר התובע לחיוב הנתבעים בהשבת סכום הפיצוי שנאלץ, לטענתו, לשלם לצד השלישי הואיל וביטול הפוליסה שרכש נעשה שלא כדין, או בחוסר תום לב וכי הנתבעים, במיוחד הנתבע 2, התרשלו כלפיו; הפרו את הוראות חוק חוזה ביטוח או תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח ולא מסרו לתובע הודעת ביטול כדין.

התובע טוען, כי אין מחלוקת (אף לשליטת הנתבעים) שהנתבעת הנפיקה עבור רכבו פוליסת ביטוח מסוג חבות צד שלישי לתקופה בת שנה, וזאת החל מיום 1.6.09 ועד ליום 31.05.2010. לטענתו, פוליסה זו בוטלה ביום 21.9.09. ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין, כיוון שהתובע המציא לנתבעים הוראה/הרשאה לחיוב חשבונו לצרכי תשלום יתרת דמי הביטוח בטרם ניתנה הוראת הביטול. עוד נטען, כי מעולם לא נתקבלה הודעה על ביטול הפוליסה, או למצער, התראה טרם הביטול וכי נודע לתובע, לראשונה, אודות ביטול הפוליסה רק לאחר התרחשות התאונה הנדונה.

בסיכומיו, טוען התובע כי מסר לסוכן החיתום בתאריך 08.09.2009 אמצעי תשלום ע"י מתן הוראה/הרשאה בלתי מוגבלת בזמן ובסכום לחיוב חשבונו וזאת לפירעון יתרת דמי הביטוח. חרף זאת, לא העביר סוכן החיתום לחברת הביטוח את הוראת התשלום במועד קבלתה מאת התובע, אף שידע כי הפוליסה הייתה אז מצויה בהליך של ביטול, והוא השתהה במשלוח הוראת התשלום לחברת הביטוח עד ליום 19.10.2010 לאחר שכבר נכנס ביטול הפוליסה לתוקף.

עוד טוען התובע, כי סוכן החיתום התרשל כלפיו, שעה שהסכים לקבל אמצעי תשלום מסוג 'הוראת קבע' מבלי שטרח ליידע את התובע, כי קיים נוהל המחייב תשלום לפחות 50% מדמי הביטוח במזומן וכי מתן ההרשאה לבנק אינה מספיקה בכדי "להחיות" את הפוליסה מחדש שהייתה אז בהליך של ביטול. התובע לא קיבל הסבר שקיים סיכון, כי הפוליסה תבוטל חרף הצגת הוראת תשלום, וכי לו הוסבר לו עניין קיומו של הנוהל האמור, הוא היה דואג לביטוח חלופי. עוד נטען, כי התובע הוטעה ע"י סוכן החיתום, שעה שסבר כי עם המצאת הוראת הקבע יש לרכבו כיסוי ביטוחי בתוקף, בעוד שבפועל לא היה די באמצעי תשלום זה כדי "להציל" את הפוליסה מפני ביטול.

באשר לאחריותה של חברת הביטוח, טוען התובע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת משלוח התראות או הודעות ביטול לתובע, ובכך לא מילאה אחר הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח המסדיר את נושא משלוח התראות בדבר אי תשלום דמי ביטוח בטרם ההודעה על ביטול הפוליסה. עוד נטען, כי אין בעדותה של עדת ההגנה מטעם חברת הביטוח כדי להושיע לנתבעת, שכן מדובר בעובדת המועסקת בצוות הגבייה שלא טיפלה במשלוח ההתראות בעצמה. יתרה מכך, הוכח שכתובתו של התובע לפי מרשם האוכלוסין והצעת הביטוח שונה מן הכתובת אליה נשלחו מכתבי ההתראה, באופן המוכיח את טענת התובע כי מעולם לא קיבל לידיו את מכתבי ההתראה על ביטול הפוליסה.

בהתייחס לשאת הנזק, טוען התובע כי השכיל להוכיח את גובה הנזק שנגרם לרכב הצד השלישי בהתאם לחוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה. כן הוכיח התובע את עצם ביצוע התשלום לצד ג' בהתאם לאמור בסעיף 3 להסכם השיפוי אשר קובע, כי "... חתימת צד ב' על הסכם זה מהווה אישור על קבלת מלוא הסכום". באשר לסוגיית האחריות, נטען כי התמונות שצורפו לחוו"ד השמאי מוכיחות שרכב צד ג' נפגע מאחור, באופן המעיד על אחריות נהג רכב התובע להתרחשות התאונה. עוד נטען, כי סכום הפיצוי שולם לצד השלישי 7 חודשים לאחר אירוע התאונה, מכוח חובתו של התובע להקטין את הנזק, ואחר שסירבה חברת הביטוח להכיר בקיומה של פוליסה ברת- תוקף נכון למועד התאונה.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות, כיוון שהתובע לא הוכיח את עצם קרות אירוע התאונה, לא כל שכן נסיבותיה, ולא הוכיח אחריות הנהג מטעמו להתרחשותה, משהתברר כי התובע לא היה מעורב אישית באירוע התאונה וכי אחיינו שנהג ברכב בזמן התאונה לא זומן למתן עדות בביהמ"ש. עוד לא הוכח עצם ביצוע תשלום הפיצוי לצד ג' משלא הוצגה אסמכתא, כגון קבלה מצד הניזוק או אישור תשלום, ואף לא טרח התובע לזמן את הצד השלישי למסירת עדות בבית המשפט.

עוד נטען, כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות מחמת העדר יריבות ו/או חוסר עילה.

לטענתו, תפקידו כבעליה ומנהלה של סוכנות חיתום מטעם חברות ביטוח, ובכללן הנתבעת 2, מסתכם בהפקת פוליסות ביטוח בלבד בהתאם להוראותיה של כל חברה ופנייתם של הסוכנים הישירים של החברות השונות.

הנתבע טוען, כי התובע הינו האשם העיקרי והבלעדי בביטול הפוליסה, שעה שנמנע מהסדרת תשלום דמי הביטוח במועדם. נטען כי לסוכן החיתום אין שליטה או קשר לפעולת ביטול הפוליסה שנעשתה על ידי החברה המבטחת בהתאם לתנאי הפוליסה ולנוהל הנהוג אצלה. לטענתו, התובע יודע כי אי הסדרת תשלום דמי הביטוח כעבור 120 ימים מיום הנפקת הפוליסה מחייב את ביטולה. יתרה מזו, התובע ידע על ביטול פוליסת הביטוח כאשר נשלחו אליו שתי התראות בעניין זה, וסוכן החיתום אף הודיע לסוכן הישיר של התובע כי הפוליסה עומדת להתבטל ביום 22.9.10 וכי על התובע להסדיר את חובו באופן מיידי.

עוד טוען הנתבע, כי התובע ידע כי אין במסירת טופס ההוראה לחיוב חשבונו כדי לצאת ידי חובתו, מאחר ובאותו שלב בו הפוליסה הייתה עומדת לפני ביטול, הוא נדרש לסלק לפחות 50% מסכום דמי הביטוח באופן מיידי.

הנתבע דוחה, בשתי ידיו, את טענות התובע אודות העיכוב בהעברת הוראת הקבע שנתקבלה מאת התובע ביום 8.9.09 לחברת הביטוח, וכן אי גילוי הנוהל המחייב פירעון 50% מסכום הפוליסה במזומן למקרה של אי תשלום סדיר בדמי הביטוח. לטענתו, מדובר בטענות שהינן בבחינת הרחבת חזית אסורה, כיוון שאין להן כל זכר בכתב התביעה, וביחס אליהן התנגד סוכן החיתום בתוקף. עוד נטען בהקשר זה, כי סוכן החיתום לא ידע ולא יכול היה לדעת בעת מסירת הוראת הקבע כי הפוליסה נמצאת בתהליך ביטול, וכי סוכן החיתום נעדר כל סמכות להחליט בדבר קבלת או סירוב הוראת הקבע וכל תפקידו מסתכם בהעברתה לחברת הביטוח.