סלימאן אבו נאג'י נ' חברת סלע בינוי והשקעות

פסק דין

בפניי תביעה כספית ותביעה כספית שכנגד.

התובע/הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הוא קבלן לעבודות פיתוח, תשתיות וכבישים.

הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היא חברת בניין יזום והשקעות.

בין הצדדים נחתם ביום 9.11.06, הסכם לביצוע עבודות פיתוח באתר של הנתבעת בגוש18175 חלקה 158, רח' הרצל 107 בנהריה הידוע גם בשם "בית יהונתן" (להלן: "האתר").

עניינה של התביעה העיקרית, אשר הועמדה על סך 121,852.5 ₪ הינה טענות התובע ולפיהן מתוך 140,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר היה זכאי לקבלם עפ"י החוזה בין הצדדים, שולמו לו בפועל 56,000 ₪ בלבד (אין מחלוקת על הסכום ששולם בפועל). כן עותר התובע לקבלת סך של 15,000 דולר פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק ובנוסף עפ"י סעיף 22 לכתב התביעה עותר התובע לקבלת פיצוי בגין עבודה בהיקף חריג מן ההיקף שעליו הוסכם בין הצדדים מלכתחילה (1,030 מ"ר במקום היקף מקסימאלי של 1,000 מ"ר עליו סוכם). יש לציין, כי חיבור כל רכיבי התביעה זה לזה עולה על הסכום הנתבע והנתבע העמיד תביעתו על הסך האמור, דהיינו 105,500 ₪ בתוספת מע"מ, "לצורכי אגרה".

הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד ע"ס של 245,000 ₪, כאשר רכיבי התביעה הינם פיצוי בגין ליקויי ביצוע עפ"י חוות דעת מומחה 94,300 ₪; פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם (בדומה לדרישת ב"כ הנתבעת וב"כ התובע) ע"ס 63,300 ₪; פיצוי מוסכם בגין 21 ימי איחור ע"ס 88,200 ₪.

דיונים בתיק נערכו בפניי בתאריכים 7.12.08 ו- 15.9.10.

ביום 7.12.08 נשמעה עדותם של עדי התובע וכן של המומחה מטעם התובע, אשר הגיש חוות דעת באשר לטיב עבודתו.

ביום 15.9.10 נשמעו עדי הנתבעת ובתוכם מומחה הנתבעת אשר הגיש חוו"ד על ליקויי הבנייה.

יש לציין כי חווה"ד מנוגדות לחלוטין באופן שעפ"י מומחה התובע אין כל ליקויי בנייה ואילו עפ"י מומחה הנתבעת, מדובר בליקויים בסדר גודל של כמעט 100,000 ₪. יש לציין, כי לא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש וכי ביהמ"ש שמע את עדויות שני המומחים ויכול היה להתרשם מעמדותיהם השונות ומחקירתם הנגדית.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, עיון בכתבי הטענות ובמצרפיהם, לרבות תמונות רבות שהוגשו לי ע"י התובע ואשר סומנו על ידי, והעתקי יומני עבודה שהוצגו בפניי, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה העיקרית להתקבל ברובה המכריע.

דין התביעה שכנגד להידחות.

מדובר למעשה במחלוקת חזיתית של שני הצדדים, המתמצה בסופו של דבר בשאלה, מיהו הגורם שבגינו התעכבה העבודה, כאשר שאלה זו מכילה בחובה את השאלה, האם בעבודתו של התובע נפלו פגמים, אשר גרמו בעקיפין לאותם נזקים נטענים, שבגינם הגישה הנתבעת את תביעתה, שמא התנהלותה של הנתבעת, היא זו אשר מנעה מן התובע מלסיים את עבודתו במועד, כאשר הנתבעת אף ניצלה עיכוב זה על מנת לטפול על התובע האשמות בגין טיב עבודתו ועל מנת לחמוק מלשלם לו את מלוא שכרו.

בחנתי היטב את חומר הראיות בתיק והאזנתי רוב קשב לעדויות של שני הצדדים.

מבין שתי האפשרויות העומדות להכרעתי, עמדתי היא, כי גרסתו של התובע היא המסתברת יותר והוכחה עפ"י עודף "מאזן ההסתברות".

ראשית, התובע הציג שלל תמונות, שמהן ניתן ללמוד אף, כי אין בכך ראייה של מאת האחוזים, כי במועדים שבהם נדרש לבצע עבודות, טרם הסתיימו עבודות של קבלני משנה אחרים, דבר שיש בו כדי לתמוך במידה מסוימת בטענותיו, כי גורמים חיצוניים גרמו ממנו מלהתקדם בעבודתו בקצב המתוכנן.

אכן, מנהל הנתבעת טען ובצדק מסוים, כי שטח בנייה איננו אזור סטרילי וכי לא ניתן לצפות שעבודות שעליהן הופקד התובע, שהן ביסודן עבודות הקשורות לשלב האחרון,אם לא לשלב הגימור של המבנה, יבוצעו בשטח נקי לחלוטין.

עם זאת דומה, כי שלל התמונות מעידות על הצטברות של שלל מוקדי עבודה, אשפה, חומרים בלתי מפונים, והפרעות סביבתיות שונות, שהיה בהם במצטבר בכדי לעכב את התובע במלאכתו.