סלטעים ש.מ.ר בע"מ נ' כפיר

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת – התובעת, על החלטת כב' הרשם יוחנן גבאי מיום 21.7.11 בתיק ת"ט 34422-10-10, לפיה ניתנה למשיב – הנתבע, רשות להתגונן במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה מטעמו כנגד שטרות שהגישה המערערת לביצוע.

המערערת משיגה במסגרת ערעורה גם על רכיב ההוצאות בסך 10,000 ₪, בהן חויבה על פי החלטת הרשם.

בהתאם להחלטתי מיום 22.9.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

העובדות הרלבנטיות, טענות הצדדים וכן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם ליתן למשיב הרשות להתגונן, פורטו על ידי הרשם הנכבד ביתר פירוט במסגרת החלטתו ואיני מוצא מקום לחזור על הדברים.

עיקרי טענות המערערת כפי שהועלו על ידה במסגרת ערעורה שבפניי, הינן כדלקמן:

הרשם התעלם בהחלטתו מהעובדה לפיה המשיב הגיש תביעה נזיקית בגין כל הנזק אשר נגרם לו לטענתו מאת המערערת כנגד המערערת וכן כנגד מנהלה מר רונן הרמן (ת.א. 22926-07-10). מאחר והמערערת נכנסה להליכי פירוק הוגשה התביעה כנגדה באמצעות הוכחת חוב למפרק.

שגה הרשם כאשר קיבל את טענת הקיזוז אותה העלה המשיב וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים: טענת הקיזוז לא פורטה כדבעי וכן לא גובתה באסמכתאות להוכחת הנזקים הנטענים; הקיזוז הנטען על ידי המשיב בגין נזקים נטענים הינו בלתי קצוב ולפיכך אינו ניתן לקיזוז במסגרת תביעה זו שכן לא מתקיים התנאי כי מדובר ב"עסקה אחת"; הזכות האמורה להתקזז איננה "חוב הדדי" שכן זכות זו לא נולדה במהלך העסקים הרגיל בין הצדדים, אלא רק לאחר קריסתה של המערערת.

טעה הרשם כאשר הטיל מלוא הוצאות הדיון על המערערת וזאת באופן מוגזם ובלתי מידתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הערעור חלקית וזאת בסוגיית ההוצאות בלבד, כפי שיפורט להלן.

החלטתו של הרשם הנכבד הינה מפורטת ומנומקת וניתנה על פי ההלכות הנוהגות כפי שפורטו על ידו בהחלטתו.

לא מצאתי ממש בטענות המערערת בקשר עם העובדה שהמשיב הגיש כנגדה תביעה נזיקית ו/או הוכחת חוב, באופן השולל ממנו להעלות את טענתו לקיזוז נזקים, במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידו. כבר נפסק בעניין זה כי :

"זכותו של אדם להביא טענותיו בפני בית משפט, לא יכולה להידחות מפני טענת הטרדה.

מסכים אני, בכל הכבוד, עם טענתו של ב"כ הנתבעים בסעיף 13 לטיעוניו: על מנת לשלול מבעל דין את הזכות להתגונן בטענות על דרך הקיזוז יש צורך בהוראת דין מפורשת השוללת זכות זו, או לחלופין, הקובעת הסדר דיוני מיוחד לעניין זה. כל עוד לא נשללת במפורש הזכות להתגונן בטענת קיזוז בתביעה גופה, יש לאפשר לבעל הדין הזכאי לה, על פי הדין המהותי, ליהנות הימנה.ב

"לא ייתכן לשלול ממנו זכות הגנה מהותית על-ידי חסימת דרכו בצורה דיונית, מה גם שאין מאומה בתקנות סדרי הדין האזרחי, המעמיד מחסום כזה על דרכו" (כב' השופטת ש' נתניהו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 , 525-526).

לאור כל האמור לעיל, אין לחסום את הנתבעים מהעלאת טענות הגנה על דרך הקיזוז במסגרת התובענה דנן, אף אם התובעת מצויה בהליך של הסדר נושים, והנתבע 2 הגיש תביעת חוב בפני הנאמן".

(ראה: ת.א. (י-ם) 4782/02 מבנה רב דירות 1990 בע"מ פסגת חנה נכסים דירות והשקעות בע"מ (אתר נבו)).

בכל הנוגע לטענות המערערת בקשר עם הטענה האם מדובר בסכום קצוב ואם לאו וכן באם מדובר "בעסקה אחת", הרי שהמערערת מתעלמת בטיעונה מהפסיקה אשר הוזכרה על ידי הרשם במסגרת החלטתו וכלל אינה מתמודדת עם הדברים שנקבעו במסגרת המ' (חי' 3921/90 מעגלי מלתא בע"מ נ' ספולם בע"מ, פ"מ תשנ"ד(2) 204), שם נפסק כי כאשר אוחזת השיק הינה חברה שטרם פורקה (וקל וחומר בעניינו שכבר ניתן כנגד המערערת צו פירוק) , יש להתיר לנתבע להתגונן בטענת קיזוז אף אם מדובר בקיזוז בסכום בלתי קצוב (ראה סעיף 12 להחלטת הרשם). אוסיף לציין כי הרשם הנכבד קבע בהחלטתו כי בכל הנוגע לקיזוז הנטען בגין סחורה פגומה שהוחזרה על ידי המשיב, הרי שמדובר בסכום שהינו קצוב. עוד אציין כי ממילא על פי הפסיקה הנ"ל אין עוד נפקות לטענת המערערת כי אין מדובר בעסקה אחת.

בכל הנוגע לטענותיה של המערערת כי אין מדובר ב"חוב הדדי", ראה 14-20 להחלטת הרשם, שם פירט הרשם ביתר שאת את הדין והפסיקה הנוגעים לסוגיית הקיזוז לפי דיני הפירוק, שם נקבע בין היתר, כי המועד הקובע לעניין קיזוז בהליכי פירוק חברה בידי בית המשפט הוא מועד צו הפירוק וכן ככל שקיימת בידי הנושה זכות תביעה ורק הסכום המדויק של החוב עדיין כפוף להתחשבנות עתידית – זכות הקיזוז קיימת. בהתאם לאמור, קבע הרשם בסעיף 20 להחלטתו, כי:

"במקרה דנן, במועד מתן צו הפירוק עמדה למבקש זכות תביעה כנגד המשיבה. זאת, בגין אי מתן ההודעה המוקדמת שנקבעה בדין..., אי זיכויו בגין סחורה פגומה שהחזיר לה, והוצאות השיווק בהן נשא. לפיכך, רשאי הוא לקזזן כנגד חובו למשיבה בעניין זה".