סלטי נ' גורין

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, על בסיס החומר הקיים בתיק (כתבי טענות, תצהירים וכו') ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

א. מבוא:

1.התובע והנתבע היו במועד הרלוונטי שכנים.

2.דירת הנתבע, שביל הכניסה אליה, וחלק מגרם המדרגות המוביל לביתו גובלים בחלק מדירתו של התובע.

3.התובע טוען בכתב תביעתו כי בסמוך לאחר שעבר להתגורר בדירה, וסיים לשפץ אותה, החל הנתבע להטרידו בדרכים שונות המהוות פגיעה בפרטיות.

בגין הטרדות אלו הוגשה התביעה דנן בה נדרש פיצוי כספי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות, הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין, ומטרד ליחיד. התביעה הוגשה על סכום של 53,000 ₪ (50,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות, וסכום נוסף של 3,000 ₪ בגין עלות גדר שנטען כי הנתבע לקח ללא רשות התובע. סעד זה נזנח בסיכומי ב"כ התובע).

4.הנתבע ורעייתו הגישו תביעה שכנגד בה נטען כי התובע פוגע בפרטיותם בכך שהתקין בביתו מצלמות המופנות לגינתם, ומצלמות במשך 24 שעות ביממה את המתרחש בשטחם הפרטי. בתביעה שכנגד מבוקש להורות על הסרת המצלמות המכוונות לשטחם. כן נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 29א' לחוק הגנת הפרטיות בסכום של 100,000 ₪.

5.במסגרת ההסכם הדיוני כאמור לעיל הוסכם כי הסעד שנתבע בתביעה שכנגד, ככל שהוא נוגע להסרת המצלמות, יימחק (משהוברר כי ממילא עזבו הנתבע ורעיתו את הבית ואינם מתגוררים בו עוד). מכאן שנותר לדון רק בתביעות הכספיות הדדיות של הצדדים.

6.בד בבד עם הגשת התביעה דנן, הוגשה על ידי התובע גם בקשה על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת בה התבקש צו שיאסור על הנתבע להטריד אותו.

7.ביום 3.12.08 נתנה כב' הש' ג'דעון צו, למשך 6 חודשים, האוסר על הנתבע להטריד את התובע. במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' הש' ג'דעון, הגיש התובע, בין היתר, תמונות וסרטי וידיאו, וטען כי ניתן לראות בהם את הנתבע כשהוא מציץ לסלון ביתו ולגינתו, מתהלך על הגדר המפרידה בין גינתו לגינת הנתבע, ועומד מעורטל על גרם מדרגות בשטח פתוח המוביל לדירת התובע.

8.בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת ג'דעון נקבע, בין היתר, כך:

"לצערי, ההסברים שניתנו על ידי המשיב לא הניחו את הדעת. לעומת זאת, מעיון בתמונות ובסרטי הווידאו שהוגשו, ניתן להסיק כי המדובר בהתנהגות שיטתית של מציצנות וחדירה לפרטיות מצד המשיב הפוגעת בפרטיותם של המבקש ובני ביתו, ואמינים עלי דבריו של המבקש שבהם תיאר את מעשיו הנ"ל של המשיב שהפכו את חייו ואת חיי בני משפחתו ל"בלתי נסבלים" כדבריו" (הדגשה שלי. ע.ב.).

9.ערעור שהגיש הנתבע על החלטת כב' השופטת ג'דעון לבית המשפט המחוזי (ע"א 17766-12-08) נדחה, ואולם בפסק הדין שניתן קבעה כב' הש' שטמר, ככל שהדבר נוגע לתמונות ולסרטים שהוצגו בפניה כי – "אינני יכולה לקבוע חד משמעית מהצילומים אם המשיב מציץ אל תוך גינתו של המשיב או בודק – כבעל מקרקעין – את נכסיו. אף הליכתו בתוך חצרו בבגד ים או בתחתונים, איננה הטרדה של השכן".

יחד עם זאת, כאמור לעיל, הערעור נדחה משנקבע כי בית המשפט קמא ביסס את החלטתו לא רק על הצילומים אלא גם על מתן אמון לעדות התובע.

10.ביום 26.5.09 הגיש התובע בקשה להארכת תוקפו של הצו למניעת הטרדה מאיימת, למשך 6 חודשים נוספים. בבקשה נטען כי הנתבע ממשיך להשיג את גבולו, בין היתר, על ידי הצצה אל תוך שטח הדירה, הן דרך גדר עץ המשקיפה אל דירת התובע והן דרך טיפוס על גדר הממוקמת בין שתי הדירות ו/או בכל דרך אחרת.

11.גם בקשה זו נדונה על ידי כב' השופטת ג'דעון, ובהחלטה שניתנה על ידה ביום 8.8.10, הוארך הצו למשך 6 חודשים נוספים, כאשר נקבע כי מעדות התובע ואשתו עולה כי מעשי ההטרדה המיוחסים לנתבע לא הופסקו כליל אם כי נקבע כי התנהגות הנתבע השתנתה לטובה לאחר מתן הצו הראשון.

12.לאחר מתן הצו הראשון (כאמור בסעיף 8 לעיל) הגיש ב"כ התובע בקשה לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת מעשה בית דין, וכן דרש למחוק סעיפים מכתב ההגנה של הנתבע, בטענה לקיום השתק פלוגתא.

13.בהחלטה שנתנה על ידי (ביום 9.2.10) התקבלו טענות התובע, ככל שהדבר נוגע לקיומו של השתק פלוגתא ביחס לקביעות כב' השופטת ג'דעון באשר להתנהגות הנתבע. הבקשה נדחתה ביחס לטענות שהועלו בקשר לתביעה שכנגד.

ב. טענות הצדדים (בתמצית):