סלטאן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרכב השופטים: ר' כרמל, כ' מוסר, ש' רנר), בעפ"ג 11331-02-17, מיום 05.01.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקוביץ), בת"פ 27818-05-15, מיום 22.12.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בירושלים, המייחס לו את העבירות הבאות במסגרת שני אישומים: האישום הראשון כולל 32 עבירות של הוצאת חשבוניות מס בלי שהיה זכאי לכך, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), ועבירה של הבאה לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, לפי סעיף 177(ב1) לחוק מע"מ; האישום השני כולל עבירה של ניכוי מס תשומות בלא שיש לו לגביו מסמך, כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, ו-8 עבירות של מסירת דו"ח כוזב, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ.

3. מעובדות האישום הראשון של כתב האישום עולה, כי בתקופה שבין החודשים מרץ 2010  לבין מרץ 2011, הוציא המבקש 32 חשבוניות מס פיקטיביות לחברת "עופר אהרון" בסכום של 4,187,840 ₪, כאשר סכום המס הגלום בהן הוא 577,632 ₪. זאת, מבלי לבצע עסקה חוקית עם החברה ובמטרה לסייע לה להתחמק מתשלום מס. מהאישום השני בכתב האישום עולה שעל מנת להימנע מתשלום המס הכלול בחשבוניות שניפק המבקש לחברת "עופר אהרון", הוא הגיש דו"חות כוזבים למע"מ ביחס לחודשים יוני 2010 עד אוגוסט 2010. במסגרת הדו"חות, ניכה המבקש, שלא כדין, מס תשומות על סך 278,568 ₪. ניכוי המס בוצע על סמך חשבוניות מס פיקטיביות של חברת "י.ק. דורין בע"מ", אשר לא ביצעה ולא תכננה לבצע כל עסקה עם המבקש. כמו כן, הגיש המבקש דו"חות כוזבים בגין שמונה חודשים בטווח שבין חודש אפריל 2010 ועד חודש מרץ 2011, תוך ניכוי מס תשומות בסכום 520,492 ₪, וזאת מבלי שבידיו חשבוניות כדין.

4. ביום 02.05.2016, הורשע המבקש, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בגדרי הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש של 14 חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר מותנה וקנס, ואילו המבקש יבקש להסתפק בעונש של 7 חודשי מאסר. הצדדים הסכימו, לצורך הטיעונים לעונש, כי המבקש "הופעל על ידי אחרים".

5. ביום 09.11.2016, הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המבקש, שהוא נשוי ואב לשלושה ילדים. התסקיר מעלה, כי המבקש שרוי בחובות כלכליים כלפי בני משפחתו וגופים אחרים, וכן, כי חשבונו בבנק עוקל. לחובתו של המבקש אין הרשעות קודמות. שירות המבחן התרשם, כי המבקש הוא "בעל מערכת ערכים נורמטיבית" ואינו מחזיק ב-"נורמות ודפוסי התנהגות בעייתיים ועברייניים", ולפיכך העריך, כי קיימת סבירות לא מבוטלת לשיקומו של המבקש. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן, כי המבקש "נוטה להתנהג בצורה אימפולסיבית, ללא שיקול דעת הולם, וללא חשיבה מעמיקה על השלכות מעשיו", ובכך יש משום סיכון להישנות מעשיו. במפגש עם נציגי שירות המבחן, הביע המבקש צער וחרטה על מעשיו, אשר שירות המבחן העריך ככנים. שירות המבחן ציין בנוסף, כי העבירות מהוות "אירוע חריג וחד פעמי" מבחינתו של המבקש. עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי המבקש "התקשה לקבל אחריות על מעשיו", ופירט שורה של טעמים לקרות העבירה, כגון: חוסר הבנתו את נהלי העבודה אל מול רשויות המס; השימוש שעשה המבקש בשירותיו של רואה חשבון מאזור יהודה ושומרון, שאינו בקיא במערכת המס הישראלית; קשיי המבקש בהבנת השפה העברית וכן ניצולו על ידי עופר אהרון, אשר השתמש בחשבוניות מושא האישום הראשון. בסיומו של התסקיר, המליץ שירות המבחן על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

6. ביום 22.12.2016, ניתן גזר דינו של המבקש בבית משפט השלום בירושלים. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש, התייחס בית המשפט לנסיבות הקשורות בעבירה, וביניהן: חומרת מעשיו של המבקש שבאו לידי ביטוי בהפצת חשבוניות פיקטיביות ובניכוי תשומות שלא כדין, אשר בית משפט השלום הגדיר כעבירות "אשר הפיתוי לבצען גדול, בצדן רווחים גבוהים וסיכויי התפיסה נמוכים"; סכום המס הגלום בחשבוניות שהפיץ המבקש; סכום התשומות שניכה שלא כדין המבקש אשר עומד על למעלה מ-800,000₪; ומשך הזמן שבו בוצעו העבירות. בית משפט השלום נתן דעתו לעובדה, כי המבקש "הופעל על ידי אחרים", נתון אשר מקל מעט מחומרת מעשיו של המבקש ביחס ל"עבריין העיקרי אשר נהנה משלל העבירות". ואולם, הוסיף וקבע בית משפט השלום, כי למרות נתון זה, אין להקל ראש במעשי המבקש, שכן השימוש השכיח ב"אנשי קש", בכדי לחצוץ בין עבריינים לבין הרשויות, מונע תפיסה והעמדה לדין של העבריינים העיקריים, כאשר גם בענייננו, "בשל מעשי הנאשם [המבקש], הם[העבריינים העיקריים] חמקו מהדין". לאור האמור, קבע בית משפט השלום מתחם עונש הולם במנעד שבין 10 חודשי מאסר ועד שתי שנות מאסר לריצוי בפועל; מאסר מותנה וקנס. בקובעו את מתחם העונש ההולם, לא התעלם בית משפט השלום מהעובדה, כי במסגרת הסדר הטיעון בעניינו של המבקש, הגבילה המשיבה עצמה לעונש מאסר של עד 14 חודשים, ואילו המבקש עתר לעונש מאסר שלא יעלה על 7 חודשים. המשמעות היא, לשיטתו של בית משפט השלום, כי טווח הענישה עליו הוסכם בהסדר, חורג מעט לקולה ממתחם העונש ההולם שקבע בית משפט השלום, ועם זאת, לטעמו של בית המשפט, מדובר ב-"הסדר סביר".

7. לצורך קביעת עונשו של המבקש, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן  קשורות לעבירה, ובין היתר עמד על כך שהמבקש נשוי ואב לשלושה ילדים ללא הרשעות קודמות. בנוסף, נתן בית משפט השלום את דעתו להערכת שירות המבחן, כי המבקש הוא "בעל עולם ערכים תקין", אשר מסוגל לנהל "אורח חיים נורמטיבי ויצרני", וכי האירוע הפלילי מושא דיוננו מסתמן בתור מקרה חריג, אשר התרחש בשל ניצולו של המבקש על ידי אחרים. בנוסף, ציין בית המשפט את התרשמות שירות המבחן, כי המבקש מביע "חרטה וצער כנים", והמלצת שירות המבחן להשית עליו עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. מנגד, התייחס בית המשפט להערכת שירות המבחן כי "קיים סיכון להתנהלות אימפולסיבית של הנאשם [המבקש] ללא חשיבה על תוצאות מעשיו, והדבר מהווה גורם סיכון להשנות עבירות". כנסיבה לחומרה, ראה בית משפט השלום את אי-הסרת מחדלי האישום השני, למרות חסרון הכיס שלו טען המבקש, דבר המקשה עליו להשיב את החוב. לאחר זאת, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; שני עונשי מאסר על תנאי של 7 ו-4 למשך שלוש שנים מיום שחרורו של המבקש מהמאסר, לבל יעבור עבירה על חוק מע"מ או על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; וקנס בסכום 15,000₪ או שלושה חודשי מאסר תחתיו.

8. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר כוון כלפי חומרת העונש. לטענת המבקש, שגה בית משפט השלום עת קבע מתחם עונש הולם חמור מהטווח עליו הוסכם על ידי הצדדים, במסגרת הסדר הטיעון, דבר שלשיטתו של המבקש גורם, הלכה למעשה, לדחייה של הסדר הטיעון. עוד נטען, כי בקובעו את עונשו של המבקש, לא נתן בית משפט השלום משקל מספק לשיקולים לקולה, בעוד שהוא נתן משקל מופרז לנסיבות לחומרה. ביום 02.01.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי אין עילה להתערבות בעונש שנגזר. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי "בית משפט קמא כיבד את הסדר הטיעון בגזירת העונש וקבע את מתחם העונש ההולם לפי שיקול דעתו". בית המשפט המחוזי ציין כי נשקלו לקולה בעניינו של המבקש הנסיבות הבאות: הודאתו שהביאה לחסכון בזמן שיפוטי; הבעת החרטה שהפגין; היעדר הרשעות קודמות; מצבו הכלכלי, האישי והמשפחתי, כפי שעולה מתסקיר המבחן; וכן העובדה המוסכמת כי הוא הופעל על ידי אחרים ולא נהנה מפירות מעשיו. בצד זאת, נשקלו השיקולים לחומרה כמפורט להלן: חומרת העבירות שבצידן פיתוי רב למבצעים ואכיפתן קשה; העובדה שהמעשים נמשכו תקופה של כשנה; הפגיעה בקופה הציבורית ובאמון הציבור; הסכומים הנכבדים שנמנעו מקופת המדינה; אי-הסרת מחדלי האישום השני; קשיי המבקש לקחת אחריות מלאה על מעשיו; וכן, התרשמות שירות המבחן מנטיית המבקש להתנהגות אימפולסיבית, נעדרת שיקול דעת, או חסרת מודעות להשלכות מעשיו. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי נעשה איזון ראוי כלל השיקולים לקולה ולחומרה, וכי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום.