סלומון לוין ואלשטיין בעמ נ' אשרף

פסק דין

בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת יפעת ביטון-אונגר מיום 26/10/2011, בת"ט 15981-02-11 במסגרתה הוארך המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וניתנה למשיבה רשות להתגונן כנגד התביעה בכפוף להפקדת ערובה בסך של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המערערת ולפירעון החוב באם תתקבל התביעה.

ביום 11/8/09 נפתח תיק הוצל"פ במסגרתו הגישה המערערת לביצוע שטר חוב בסך של 48,972 ₪. השטר ניתן למערערת ע"י עושה השטר, מר' אשרף שמעון (בעלה של המשיבה). תיק ההוצל"פ נפתח כנגד מר אשרף וכנגד המשיבה והגב' אורלוב יוליה אשר חתמו כערבות על גבי השטר. האזהרה נמסרה למשיבה ביום 20/8/2009. בהתאם לאישור מסירת האזהרה (הודעת ערעור, נספח 4). לאחר שחלף המועד להגשת ההתנגדות החלה המערערת לנקוט בהליכים לגביית החוב, וביום 15/12/2010 הוטל עיקול על חשבון הבנק של המשיבה. ביום 30/1/2011 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר והתנגדות לביצוע השטר. בבקשה נטען כי חתימתה על גבי השטר זויפה. לבקשה צורפה תלונה שהגישה המשיבה בגין זיוף החתימה, אשר הוגשה ביום 2/1/11.

בהחלטתה מיום 26/10/12 דחתה כב' הרשמת את טענת המשיבה לפיה לא קיבלה כל אזהרה וקבעה על סמך חקירתה, כי המשיבה ידעה על בקשת הביצוע עוד בשנת 2009 ועל כן ההתנגדות הוגשה באיחור. יחד עם זאת ציינה כב' הרשמת כי היא מצאה לנכון לשקול את נסיבות הענין, טענת המשיבה כי חתימתה על גבי השטר זויפה. בהמשך ציינה כב' הרשמת כי היא מצאה לנכון לתת למשיבה רשות להתגונן "לפנים משורת הדין ועל מנת שהמבקשת תקבל בכל זאת את יומה בבית המשפט".

המערערת טוענת כי שגתה כב' הרשמת כאשר נעתרה לבקשה להארכת המועד ללא טעם מיוחד, כאשר נמנעה מלחייב את המשיבה בהוצאות הדיון וכאשר נתנה למשיבה רשות להתגונן על אף שהגנת המשיבה הינה הגנת בדים.

המשיבה טוענת כי רק ביום 30/12/2010 נודע לה על תיק ההוצל"פ וזאת לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. עוד לטענתה, מעולם לה נמסרה לה האזהרה בתיק ההוצל"פ, והחתימה על אישור המסירה מיום 20/8/2009 אינה שלה. על כן לא היה כל צורך בהגשת הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לחלופין טוענת המשיבה, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת, שכן היה מקום להאריך את המועד במיוחד לאור טענת הזיוף שנטענה על ידה.

עוד לטענתה, אין מקום לחייב אותה בהוצאות משפטיות נוספות; חיוב בהוצאות הינו עניין שבשיקול דעת בלעדי של הערכאה הדיונית הראשונה, ואין להתערב בשיקול דעת זה.

אני דוחה את טענת המשיבה כאילו ההתנגדות הוגשה במועד. שאלה זו נדונה על ידי כב' הרשמת והיא דחתה את טענת המשיבה לפיה לא ידעה על תיק ההוצל"פ. אין מקום להתערב בקביעה זו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ולאפשר לה להתגוננן כנגד התביעה.

אין מקום לטעמי לבחון את שאלת הארכת המועד במנותק מטענות ההגנה. שטר שהוגש לביצוע הופך לפסק דין כאשר חלף המועד להגשת ההתנגדות. כאשר מוגשת התנגדות באיחור יש לבחון מהי הסיבה בגינה הוגשה ההתנגדות באיחור ומה סיכויי ההצלחה של טענת המתנגד. שאלות אלו יבדקו תוך בחינת מכלול הנסיבות, לרבות טענות ההגנה, תוך עריכת איזון בין אינטרס המתנגד כי טענותיו יעברו תחת שבט ביקורותו של בית המשפט, לבין אינטרס הזוכה באשר לסופיות הדיון:

"ככלל, נסיבות אישיות דוגמת אלו שהציג המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על-פי תקנות סדרי-הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפניי - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע השיק, וזאת על-מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על-פיו."

(רעא 3588/00 ‏ ‏ אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה)

בענייננו טענות ההגנה של המשיבה לפיהן חתימתה על השטר זויפה ולה לא היה כל קשר עסקי עם המערערת נותרו על מכונן גם לאחר חקירתה הנגדית ויש בהן כדי לשמש הגנה כנגד התביעה.

בהתחשב בסכום השטר וטענות ההגנה של המשיבה, הרי שדחיית הבקשה להארכת המועד, תגרום למבקשת עיוות דין. בענייננו יש גם לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של המשיבה ופחות לאינטרס המערערת בסופיות הדיון.

בנסיבות אלו היה מקום להעדיף את אינטרס המשיבה תוך הענקת המשקל הראוי למיצוי זכותה לקבל את יומה בפני בית המשפט. כפועל יוצא היה מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

המערערת טוענת כי הגנת המשיבה הינה הגנת בדים באשר עושה השטר הוא בעלה של המשיבה, עמו המשיבה מתגוררת. איני סבורה כי עובדה זו שומטת את הקרקע תחת טענת הזיוף ומאיינת אותה ועל כן לטעמי אין מדובר בהגנת בדים.

גם את טענת המערערת בעניין הוצאות הדיון יש לדחות שכן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשאלת ההוצאות (רע"א 6568/05 רוני כץ נגד גניה כץ והאסמכתאות הנזכרות שם)

לאור האמור הערעור נדחה.

אין צו הוצאות.