סלהוב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש בגין מעורבותו בתאונת דרכים.

המבקש נפסל מנהלית בגין אירוע תאונת דרכים שנגרם עקב אי ציות לאור אדום וכתוצאה מכך נפגע אדם.

מעיון בחומר שבתיק עולה כי ביום 20/10/13 בשעה 19:30 בקניון עיר ימים בנתניה התקבלה קריאה לעכב את המבקש שקשור להטרדה מינית, המבקש עוכב, יצא מהרכב ולאחר מכן נכנס לרכב נתן גז, פגע באדם, עבר באור אדום ופגע בילדה.

המבקש נפסל ע"י הקצין בתאריך 19.11.13.

ב"כ המבקש מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה אולם טוענת כי נפל פגם בהליך השימוע, שכן לא רק שלא נערך בתוך 3 ימים, בהתאם לסעיף 47 ג' 1 לפקודת התעבורה, אף הותר למבקש להמשיך לנהוג ע"י קצין המשטרה ורק בחלוף כחודש ימים התקבל זימון מהמשטרה והוא נפסל.

בטיעוניה ציינה ב"כ המבקש כי נוכח העובדה לפיה המשטרה אפשרה למבקש לנהוג במשך חודש שלם מאיינת את מסוכנותו, תוך הפנייתה לפסיקה שונה, המעידה כי תוצאה קטלנית במקרים הרבה יותר חמורים אינה בהכרח מצביעה על מסוכנות או רשלנות המצדיקה פסילה.

ב"כ המבקש הפנתה לנסיבותיו האישיות של המבקש וציינה כי המדובר באדם נורמטיבי אשר צבר וותק רב בנהיגה, לחובתו עבר תעבורתי שאינו מכביד, כשמרבית מעבירותיו הינן מסוג ברירת קנס.

באשר לתאונה עצמה ציינה ב"כ המבקש כי המבקש כופר שעבר באור אדום, הפנתה לנסיבות התאונה שנוצרו כתוצאה מאירוע פלילי בגינו נפתח למבקש תיק במשטרה, המבקש נחקר חודש ימים לאחר התאונה, נעצר ושוחרר לאלתר. על כן יש לבחון את מסוכנותו לעניין הנהיגה עצמה ולא לקשור אותה בפן הפלילי. מה גם שהמבקש שיתף פעולה עם המשטרה, לא נעלם מזירת התאונה אלא הציע עזרה רפואית לנפגעת ולא התחמק כלל.

נוכח האמור לעיל מבקשת ב"כ המבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית, להשיב למבקש את רשיונו לאלתר ו/או לקצר את משך הפסילה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה ותיאר את הרקע לאירוע נשוא האישום במסגרתו נמלט המבקש משני מאבטחים בקניון, האיץ מהירות נסיעתו ורכבו פגע בידה של המאבטחת. חיזוק להתנהגות המבקש עולה אף מהודעת המאבטח ומעדי ראיה לרבות הולכת רגל קטינה שסיפרה כי המבקש פגע בה באור אדום.

לעניין טענת השיהוי בשימוע טען ב"כ המשיבה כי התיק טרם הושלם תוך הפנייתו לסעיף החוק- 47 ה לפקודת התעבורה והוסיף כי בתאריך 18/11/13 נגבתה עדות של עד נוסף ובתאריך 19/11/13 נחקר המבקש תחת אזהרה.

ב"כ המשיבה ציין כי מסוכנותו של המבקש התבטאה מהאופן בו נהג, מתוצאת האירוע בעטיה נפצע אדם ומהתנהגות המבקש כלפי המאבטחים אשר לא נענה להוראתם לעצור, כאשר כל אלה מלמדים על התנהגות עבריינות.

דין והכרעה :

כאמור אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה.

טענת ב"כ המבקש לעניין הפגם בהליך השימוע דינה להידחות.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי התכלית שבבסיס הסמכות המנהלית שהוקנתה לקצין משטרה, כאמור לעיל, היא מניעת מסוכנות לציבור כתוצאה מהמשך נהיגתו של נהג [בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מ"י; בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נ' מ"י; בש"פ 8450/02 זינגר נ' מ"י].

בבש"פ 7855/10 אביתר ברוך נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) עלתה סוגיה מעט שונה של פסילה מנהלית שהוטלה במועד אך בוטלה וחודשה בחלוף כחודשיים ממועד מתן הצו. נקבע כי במסגרת ההסדר של פסילה מנהלית ביקש המחוקק לערוך איזון בין האינטרס הציבורי לשמור על הבטיחות בדרכים לבין חזקת החפות והנזק העלול להיגרם לו כתוצאה מפסילת רישיון נהיגה. המחוקק סבר כי ראוי שפסילה מנהלית תתבצע סמוך ככל שניתן למועד ביצוע העבירה, אך חלוף הזמן מהווה שיקול אחד אותו יש לבחון בשים לב לנסיבות המקרה כולן, לרבות מידת המסוכנות הנשקפת מאותו נהג.

בפסקה 20 להחלטתו, קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לומר באופן קטגורי שבחלוף שלושה ימים פקעה מסוכנותו של הקצין והוסיף כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה לביטול הפסילה המנהלית, עליו לבחון האם התכלית שבבסיס כלי הפסילה המנהלית, קרי: מניעת מסוכנות הנהג, עודה מתקיימת על אף חלוף הזמן.