סלבודר ואח' נ' בן יהודה ואח'

פסק דין

מהן נסיבותיה של תאונת הדרכים שאירעה בין רכב התובעת לרכב הנתבעת ב-15/12/13 זוהי השאלה העומדת בבסיס המחלוקת בתיק דנן.

האם כטענת התובעים, הרכב גלש לתוך הצומת, בשל הצורך להיטיב שדה ראיה ואז לאחר שעצר בעצירה מוחלטת, תוך המתנה כי הרכבים שבצומת יחלפו, הגיח רכב הנתבע ממול, כאשר הוא מבצע פניה שמאלה ואינו רואה את רכב התובעים. תוך כדי הפניה פגע הנתבע בקצהו הימני של רכב התובעים?

או כטענת הנתבעים בכתב ההגנה, כי לאחר שביצע הנתבע את הפניה שמאלה, הגיח רכב התובעים אל תוך הצומת, לא נתן זכות קדימה ופגע ברכבו.

אין מחלוקת כי התובע 1 הינו מורה לנהיגה והוא הבעלים של הרכב ואילו התובעת 2, הייתה אותה עת, התלמידה הנוהגת ברכב. כיוון שכך עילת התביעה עומדת לתובע 1.

בנסיבות אלה ובהסכמת הצדדים לא נכחה התובעת 2 באולם ביהמ"ש בעת מתן עדותו של התובע.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, החלטתי לקבל את גרסת התובעים:

הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם רכב התובעים היה בעצירה או בנסיעה וכן האם היו רכבים נוספים בצומת.

עדות התובעים בעניין זה הייתה אחידה. שניהם העידו כי היו רכבים שבאו מצד ימין – בנתיב הקרוב לרכב הנתבע, ושניהם העידו כי התאונה התרחשה בעצירה מוחלטת של רכב התובעים.

למרות שהתלמידה, היא התובעת 2 לא זכרה באופן מדויק את כל פרטי האירוע, כפי שנמסרו ע"י התובע 1, היא זכרה וחזרה על כך מספר פעמים בעדותה, כי לא יכלה לפנות שמאלה בשל מכוניות שעברו בכביש מצד ימין. התובעת העידה שלצורך כך עצרה בעצירה מלאה והמתינה למכוניות שיחלפו. גרסה זהה מסר גם התובע.

עדותם של התובעים הייתה אמינה בעיני, הן נוכח אופן נתינתה וכן נוכח העובדה שלמרות שהיה נראה כי התובעת 2 אינה זוכרת באופן מדויק את פרטי האירוע, הרי שהפרטים הכלליים שנמסרו בדבר העדר יכולת להיכנס לצומת והעובדה שהיו בעצירה מוחלטת, היו זהים.

זאת ועוד, עדות התובע בפני תואמת באופן מלא את הגרסה שנמסרה לחברת הביטוח , בניגוד לטענות הנתבעים. זאת, בייחוד כפי שעולה מהציור שהוגש לחברת הביטוח בצירוף להודעה על מקרה התאונה ואשר צורף לכתב התביעה ואשר מתאר במדויק את מקום עמידת כלל הרכבים הרלוונטיים ,כפי שנמסר בעדות התובע ובכלל זאת הרכב שחנה והסתיר את שדה הראיה של הנהגת ואשר בגינו נאלצה לגלוש לתוך הצומת.

הנתבע 2, לעומת זאת, בגרסתו לחברת הביטוח מסר כי "גמר את הפניה" אולם בעדות לפני טען כי היה "לקראת סוף הפנייה". השוני בגרסאות לא הוסבר.

יתירה מזאת, לו הייתה התאונה מתרחשת, כפי שטען הנתבע, רק לאחר שסיים את הפנייה הרי שאין הגיון בכך שהרכבים נפגשו שניהם בצידם הימני קדמי וסביר יותר כי רכב הנתבע היה נפגע בחלקו האחורי של הרכב.

אציין כי לא נתתי אמון בגרסת הנתבע אשר חלף מתן עדות סדורה ניסה להסביר מדוע עדותם של התובעים אינה מתיישבת עם ההיגיון.

יתירה מכך במכתב הדחיה שנשלח ע"י נתבעת 2 לתובעים (וצורף לכתב התביעה) נטען כי רכב התובעים נכנס לצומת לא פנוי. מכתב זה מחזק את גרסת התובעים דווקא, כי הצומת לא היה פנוי ולא את גרסת הנתבע אשר העיד כי לא היו כל רכבים בצומת. גם בשל כך אינני מקבלת את גרסת הנתבע.

העובדה שהתאונה ארעה בנתיב הקרוב לנתיב התובעים אינה מפחיתה מאחריות הנתבע אשר עליו לבצע את הפניה שמאלה בזהירות.

משנתתי אמון בגרסת התובעים כי היו בעצירה מלאה וכי עמדו חלקית בתוך הצומת בשל הצורך בחידוד שדה הראיה, ואילו הנתבע היה בנסיעה, הרי שהאחריות לתאונה חלה על הנתבע.

הנזקים שהוכחו:

הוכח באמצעות חוות דעת השמאי כי הנזק עמד ע"ס 4462 ₪ וכי שכ"ט שמאי עמד על 576 ₪.