סלבדור הילל ק. בע"מ נ' שניר

פסק דין

בפני תביעה לצורך חיובה של הנתבעת בתשלום סכום של 4,278 ₪, וכן החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, וזאת בטענה כי לא שילמה את מלוא החיוב הכספי על פי הסכם להזמנת אולם ולעריכת אירוע בת מצווה שנערך ביום 28.5.2012.

ביתר פירוט, התובעת טענה כי ביום 23.4.2012, חתמה הנתבעת כלפי התובעת על הסכם להזמנת האירוע הנ"ל, ועלות האירוע על פי ההסכם עמדה על סך של 18,228 ₪. על חשבון האירוע שילמה הנתבעת לתובעת סכום של 16,950 ₪ בלבד, לאחר מכן חזר שיק של הנתבעת על סך של 3,000 ₪ ולפיכך, על הנתבעת לשלם את יתרת התשלום העומד על סך של 4,278 ₪ (כך במקור).

לתביעה צורפו מסמך הנושא את הכותרת "הזמנה/הסכם...", חשבונית מס/קבלה, העתק שיק על סך של 3,000 ₪, וכן אישור מטעם הבנק הגובה, בנק לאומי לישראל בע"מ, שלפיו השיק לא כובד מהסיבה שהחשבון עליו נמשך הינו חשבון מוגבל, וכן צורפו מכתבים שהוחלפו בין הצדדים.

הנתבעת טענה, במסגרת כתב ההגנה מטעמה, בתמצית, כי במעמד ביצוע ההזמנה היא התבקשה להפקיד שיק על סך של 3,000 ₪ להבטחת תשלום החיוב הכספי בגין האירוע, והוסכם בין הצדדים כי המדובר בשיק ביטחון בלבד, ונמסר למנהל התובעת כי אין להפקיד את השיק.

עוד נטען כי הוסכם בין הצדדים שעלות כל מנה תעמוד על סך של 125 ₪, ועלות התאורה והסאונד תעמוד על סך של 800 ₪, וכן הוצעו לנתבעת תוספות שונות של בופה, מסכים (מסכי מולטי- מדיה), ודקורציה, ככל שתהיה מעוניינת בכך, וליד תוספות אלה בטופס ההזמנה סומנו סימני שאלה, כראיה לכך שהמדובר בעניינים שהוצעו לה, ולא נכללו בהזמנה מטעמה, אלא שלא נתנה את הסכמתה לתוספות אלה, ובכל זאת החליט מנהל התובעת להוסיף על דעת עצמו, וללא הסכמתה, את הבופה והדקורציה לאירוע, ולחייב את הנתבעת בגינם.

עוד נטען, כי ביום 29.5.2012, יום לאחר האירוע, הגיעה התובעת ובעלה כדי לשלם בגין האירוע, וכי מנהל התובעת דרש ממנה לשלם עבור הבופה והדקורציה, תוך שנקט בלשון של צעקות קללות ואיומים, והודיע כי בכוונתו להפקיד את שיק הביטחון, הגם שנמסר לו כי אין מקום להפקידו.

הנתבעת טענה כי שילמה את כל המגיע בגין האירוע בסכום כולל של 16,950 ₪ (10,000 ₪ במזומן, ו- 6,950 ₪ בשיקים של האורחים).

בתצהיר מטעמה הרחיבה הנתבעת והוסיפה שכאשר באה לאולם ביום האירוע, הופתעה לראות את הבופה שלא הזמינה, אך מכיוון שאורחים רבים הגיעו לפניה, לא מצאה לנכון לבקש את הסרתו.

לגבי הדקורציה טענה כי לא ביקשה דקורציה ולא ניתנה לה אפשרות לבחור את צבע המפות והמפיות.

מנהל התובעת ציין בתצהירו, בין היתר, כי השיק שניתן בסך של 3,000 ₪ במעמד חתימת הסכם ההזמנה, הינו לצורך תשלום מקדמה ולא בבחינת שיק לביטחון, כטענת הנתבעת, וכי בהסכם ההזמנה צוינו במפורש עלויות של הבופה, הסאונד, המסכים, והדקורציה ובשום מקום לא נרשם כי מדובר באופציה להזמנת תוספות אלה, והדברים נרשמו על פי רצונה והזמנתה של הנתבעת. כן הצהיר כי הנתבעת קיבלה בפועל אירוע מוגדר הכולל בופה, סאונד, תאורה, מסכים ודקורציה, והתובעת לא טענה בזמן אמת כל טענה כנגד התוספות הנ"ל, והיא קיבלה את התוספות ונהנתה מהן.

כן נטען כי בזמן אמת הנתבעת לא העלתה השגות לחיוב הכספי הכולל שנדרש על ידי מנהל התובעת, בסכום של 21,228 ₪ (כולל מע"מ), בגינו הוצאה החשבונית, ולאחר התשלום של 16,950 ₪, נותרה הנתבעת חייבת סך של 1,278 ₪ שאותם התחייבה לשלם בתוך מספר ימים, אלא שלא שילמה את היתרה, ואף השיק הדחוי בסך של 3,000 ₪ שניתן כמקדמה, חזר מחמת היותו של החשבון שעליו נמשך חשבון מוגבל.

ביום 25.2.2013 נערך בפני דיון הוכחות, ובמסגרתו נחקרו מנהל התובעת והנתבעת, ונערכו סיכומים בעל פה.

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון לדחות את התביעה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הזמינה, בנוסף למנות (בעלות של 125 ₪ למנה, לפני מע"מ) שירותי הגברה ותאורה (בעלות של 800 ₪), והתובעת טענה כי לא חייבה את הנתבעת בגן המסכים, ולפיכך השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן האם הנתבעת אכן הזמינה את הבופה והדקורציה במסגרת ההזמנה, וככל שיימצא כי לא הזמינה תוספות אלה, האם יש מקום לחייבה בעלות הנטענת לגביהן, לאור מתן תוספות אלה הלכה למעשה במהלך האירוע.

כפי שצוין לעיל, הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בתצהירה, ובעדותה כי התוספות בעניין הבופה, המסכים, והדקורציה, צוינו בטופס ההזמנה כהצעות בלבד, וכן טענה כי בסמוך להן נרשמו סימני שאלה על ידי מנהל התובעת, כראיה לכך שעניינים אלה הושארו בצריך עיון, ולא נכללו בהזמנה לאירוע.

עיון במסמך ההזמנה מעלה כי ליד התוספות הנ"ל מופיעים סימנים בצורת האותS בשפה האנגלית, שבחלקם התחתון מופיעה נקודה.

התובעת לא מצאה לנכון להתייחס בכתב התביעה ובתצהיר מנהלה לסימנים הנ"ל, וכן לא מצאה לנכון להגיש כתב תשובה לטענת הנתבעת בכתב ההגנה שלפיה מנהל התובעת סימן ליד התוספות הנ"ל סימני שאלה. בדיון שנערך בפני טען מנהל התובעת, בין היתר, כי הסימןS "הינה סימון לאקסטרה שהוזמנה מעבר לדברים הסטנדרטיים של התפריט... " (עמ' 5 שורה 23).

הנתבעת בעדותה חזרה על טענתה כי מבחינתה ניתנה לה אופציה להוסיף על ההזמנה את התוספות הנ"ל וכך אף נמסר לה על ידי מנהל התובעת, שרשם סימני שאלה ליד התוספות הנ"ל - "... כי אם אני יושבת איתו בחדר ונותן לי הצעה למחיר למנה ואם תרצי את יכולה לקחת דקורציה בסכום כזה, מסכים בסכום של 400 ₪, ובופה בסך 3,000 ₪. ש. אבל את קוראת עברית? ת. נכון אני גם קוראת סימני שאלה. ש. בשום מקום בהסכם לא כתוב שזה אופציה, את לא מבקשת להוסיף כאן הערה? ת. סימן שאלה מבחינתי זה אופציה... " (עמ' 3).

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, ואת המסמכים שהוצגו בפני, ובשים לב לנטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על התובעת, לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת הזמינה את התוספות שבמחלוקת, מהטעמים שיפורטו להלן.