סלאמה נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' אריאלי) בעפ"ת 3729-11-17 מיום 12.6.2018, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קוּלת העונש אשר הושת על המבקש בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בנצרת (השופט ב' קנדלפת) בפל"א 4418-05-16 מיום 24.9.2017.

2. ביום 27.10.2016 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירות נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.5.2016 סמוך לשעה 19:30 נהג המבקש ברכב בזמן פסילה בת שלוש שנים שהוטלה עליו ביום 4.11.2013, בעקבות הרשעתו בת"ד 5847-08-10 בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת.

4. בגין הרשעה זו, היה תלוי ועומד נגד המבקש עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן שבעה חודשים. משכך, ועל פי בקשת המבקש, הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו בטרם מתן גזר הדין.

           שירות המבחן התרשם, כי המבקש נוטל אחריות "פורמאלית" בלבד על ביצוע העבירה, כי הוא פועל בצורה אימפולסיבית וכי סנקציות עונשיות קודמות לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות. שירות המבחן אף העריך, כי קיים סיכון גבוה שהמבקש יהיה מעורב בעבירות דומות במצבי מתח רגשי. עם זאת, ציין שירות המבחן כי למבקש קיימת "נזקקות טיפולית", על אף שהוא משתדל לשמור על אורח חיים נורמטיבי, ולפיכך הומלץ בעניינו על שילוב עונש הרתעתי לצד ענישה שיקומית.

5. בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על חומרת העבירה בה הורשע המבקש, וקבע את מתחם הענישה ההולם בעניינו בין מאסר שכולו על תנאי לבין מאסר בפועל למשך שנה.

           בעת גזירת העונש, ציין בית המשפט השלום את עונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגד המבקש, כמו גם את טיבן של העבירות בהן הורשע המבקש בת"ד 5847-08-10 (נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש ובמהירות בלתי סבירה, ואי הגשת עזרה לנפגע תאונת דרכים), והעובדה שלא היה די במאסר מותנה כדי להרתיעו. מנגד, התחשב בית משפט השלום בנסיבותיו האישיות של המבקש, באינטרס השיקומי ובהמלצת שירות המבחן בעניינו, כמו גם בחלוף הזמן בין האירוע המתואר בכתב האישום לבין הרשעתו בדין.

           נוכח האמור, קבע בית משפט השלום כי הפעלת עונש המאסר המותנה "לא תהא צודקת בנסיבות העניין", והורה על פסילת המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, לצד עונשים נלווים, ועל הטלת צו של"צ בהיקף של 300 שעות, כמו גם על הטלת צו מבחן לתקופה של 18 חודשים, במהלכם ישולב המבקש בקבוצה טיפולית ייעודית. בנוסף, הורה בית משפט השלום על הארכת תקופת המאסר המותנה בן 7 החודשים שהוטל על המבקש בת"ד 5847-08-10 בשנה נוספת.

6. המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וטענה, בין היתר, כי בית משפט השלום לא ייחס את החומרה הראויה לעבירות בהן הורשע המבקש ולעברו התעבורתי המכביד, והתחשב יתר על המידה בנסיבותיו האישיות. עוד ציינה המשיבה את התרשמות שירות המבחן מאופיו של המבקש, ואת הסיכון הגבוה למעורבות בעבירות דומות בעתיד.