חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

סלאמה נ' תאבת

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום עכו
157-05-09
27.7.2010
בפני :
ג'מיל נאסר

- נגד -
:
ענאן סלאמה
:
אדריס תאבת
פסק-דין

פסק דין

המדובר בתביעה כספית בעילה שטרית (על סך 19,500 ₪). הציק הינו לפקודתו של הנתבע, זמן פירעון 30/7/00, משוך על חשבונה של חברת שבבו נכסים ובניין בע"מ (החייבת מס' 1 בתיק ההוצל"פ – להלן: "חברת שבבו"), בבנק איגוד. השיק חולל הן בשל מתן הוראות ביטול והן בשל "חתימה חסרה". הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, אשר התקבלה.

הנתבע העלה טענת הגנה מקדמית: טענת התיישנות. הוא ביקש כי טענה זו תוכרע טרם המשך הדיון. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. להלן תמצית טענותיהם.

לטענת התובע המדובר בשיק אשר הוגש לביצוע ביום 2/4/09, כאשר זמן פירעונו 30/7/00. חודש טרם מועד פירעון השיק, פנה אליו הנתבע וביקש עזרתו הכספית תמורת השיק שהיה ברשותו ואשר לטענתו קיבלו תמורת עבודה שביצע עבור חברת שבבו. הנתבע טען כי מצבו הכספי הינו קשה וכי לא יוכל להפקיד את השיק בחשבונו בבנק. לאור יחסי החברות בין הצדדים, הסכים התובע להעביר לנתבע סך של 19,500 ₪ במזומן בתמורה לשיק, תוך קבלת הבטחה כי השיק ייפרע ללא כל בעיה. השיק הופקד בחשבונו של התובע ביום 22/6/00, אך במועד הפירעון חולל ולא כובד מהסיבה שהחברה החייבת נתנה הוראת ביטול וכן מאחר ועל גבי השיק הייתה חסרה חתימה. התובע פנה מספר פעמים אל הנתבע אך ללא הועיל, כן להפתעתו גילה כי הנתבע עזב את הארץ לארה"ב. רק בחודש 3/09 גילה כי הנתבע חזר לביקור בארץ, אז פתח בהליכים נגדו.

לטענת התובע מאחר ומניין תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד הודעת החילול, ומאחר והנתבע לא טען לעניין מועד זה, הרי שדין טענת ההתיישנות שהועלתה על ידו להידחות. באשר לתשלום 1500$ נטען כי בכך מוכחת הודאת הנתבע כי הוא חייב לתובע הכספים על פי השיק. כן נטען כי תקופת שהות הנתבע בחו"ל אינה צריכה לבוא במניין הימים בחישוב תקופת ההתיישנות.

לטענת הנתבע הבקשה לביצוע השיק הוגשה לאחר כ-9 שנים ממועד חילולו, ועל כן על פי סעיף 96 לפקודת השטרות, חל לגביו חוק ההתיישנות. כן נטען כי בהנחה והתובע הינו מסב על פי השטר, כי אז תקופת ההתיישנות החלה לגביו הינה שנתיים בלבד מיום היווצרות העילה. לעניין מועד חילול השיק נטען כי התובע עצמו טוען כי התאריך הינו 30/7/00, וכי פנה אל הנתבע מספר פעמים, דהיינו- ידע על חילול השיק. כן נטען כי התובע מצהיר על יחסי חברות בין הצדדים ואם כך הרי שידע את כתובתו של הנתבע ויכול היה להגיש את הבקשה לביצוע בסמוך למועד חילול השיק. מעבר לכך, הרי התובע לא נקט בשום הליך נגד חברת שבבו ו/או נגד הנתבע, ועל כן דין התביעה להידחות.

על פי סעיף 96 לפקודת השטרות הרי שאין להיזקק לתובענה על פי שיק כנגד מסב לאחר שחלפו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד. על פי תאור העובדות מפי התובע, הרי שעסקינן במסב. אם כן, תקופת ההתיישנות הרלוונטית לעניין זה הינה שנתיים.

באשר למועד חילול השיק, הרי שהתובע עצמו טוען בטיעוניו כי "במועד הפירעון חולל השיק". התובע אינו טוען כי הודעת החילול לא נמסרה לו בזמן, ועל כן יש לראות מועד החילול כמועד הודעת החילול. ממועד הודעת החילול יכול היה התובע להגיש השטר לביצוע בתוך שנתיים, ודהיינו- עד תאריך 30/7/2002.

באשר לטענת התובע כי הנתבע שהה בחו"ל, הרי שעל פי סעיף 81א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק"), המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו הייתה בקשה לביצוע פסק דין.

סעיף 7(ב) לחוק:

"המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בי-דין לפי תקנות סדר הדין; לעניין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל".

אם כן, התובע יכול היה להגיש את השטר לביצוע, הן נגד הנתבע והן נגד החברה, כפי שאכן עשה בתאריך 2/4/09, עוד לפני כ- 9 שנים, ולשם דיוק- עד יום 30/7/00.

התובע מצטט את סעיף 14 לחוק ההתיישנות. נוסח הסעיף:

"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה, שמחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל לא יכול היה, הוא או בעל-דינו, לקיים את הבירור המשפטי...".

לטעמי, אין התובע יכול לחסות בגדר סעיף זה, שכן סעיף 14 לחוק ההתיישנות דן ב-"בירור המשפטי", אשר עוצר את מרוץ תקופת ההתיישנות, בהתקיים התנאים כאמור, ואילו במקרה דנן עסקינן במצב דברים בו טרם החל בירור משפטי, שכן טרם הוגש השיק לביצוע.

מכל המקובץ לעיל, לא שוכנעתי כי התובע לא יכול היה להגיש את השיק לביצוע נגד הנתבע במשך שנתיים מאז חולל השיק, קרי- עד ליום 30/7/2002. אוסיף כי אף אינני דן בזמנים בהם נעדר הנתבע מהארץ (אשר אף לא הוצגו זמנים מדויקים על ידי מי מהצדדים), שכן היה על התובע להתחיל ההליך המשפטי בתוך תקופת ההתיישנות.

מעבר לנדרש אציין כי אין טעם לדון בטענת התמורה החלקית, לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל.

8. מכל האמור לעיל, אני מקבל את טענת ההתיישנות ומורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>